"מגמות סקטוריאליות מביאות לכך שקבוצות לחץ וקבוצות מיעוט שולטות במדינה וקולו של הרוב איננו נשמע ואין לו דרך לממש את רצונו" - כך אמר (יום ד', 8.2.12) מאיר דגן בכינוס היסוד של תנועת "יש סיכוי" בראשותו, בה חברים גם כמה אנשי אקדמיה, חברה ועסקים בכירים, בכללם גד זאבי, פרופ' אוריאל רייכמן, ראובן אדלר, איל ארד, אלוף (ב(מיל.)) איתן בן אליהו, דוד אבנר, עו"ד אהוד ברזילי, גיל הולצמן, שמשון הראל, ד"ר גיורא וינטרשטיין, רו"ח שלמה זיו, אלישע ינאי, רו"ח קינן ממן, פרופ’ דייב נחמיאס, ענבל נישליס, ליאורה קליש, קלמן שחם, פרופ' שמעון שטרית, פרופ’ אמנון רובינשטיין, חיים ביבס ושלומי צדקי.

בכינוס, שהתקיים בבית התפוצות בתל אביב, הושקה התנועה שתכליתה להביא לשינוי שיטת הממשל בישראל. שלומי צדקי, מנכ"ל "יש סיכוי", הודיע כי התנועה תשיק קמפיין ציבורי ופרסומי נרחב לשינוי שיטת הממשל, במטרה להציב את הנושא בראש סדר יום הציבורי לקראת הבחירות הקרובות.

דגן התייחס לנקודות העיקריות שאותם "יש סיכוי" מתכוונת לקדם: העלאת אחוז החסימה ל-3% ("משום שזה הסיכוי הפרקטי היחידי להעביר זאת בממשלה"), חובה לשלב בחירות אזוריות של 50% מחברי הכנסת, ראש הממשלה צריך להיות ראש המפלגה הגדולה והדרך היחידה להדחתו היא רוב מיוחד של ח"כים והגבלת מספר השרים ל-16. "אם כולנו יחד נירתם ונתרום את חלקנו יש סיכוי לשנות זאת", אמר.

"היום יש לנו המון שרים וסגני שרים. אנחנו לא נמצאים בהפרדת רשויות אלא במצב של המסת רשויות - המבצעת והמחוקקת הם אחת. קרוב ל-40 ח"כים בצד של המבצעת", ציין דגן.

לדבריו, "ההתעוררות באמת מבטאת תחושה של צורך בשינוי. השיטה יכולה להשתנות וראוי לשנותה עכשיו. אסור להמתין ואני לא חושב שאפשר להמתין להקמת ממשלה עם התחייבות לעתיד, יש לפעול בזמנה של ממשלה זו. עלינו לדרוש שכאשר ראש ממשלה מקבל החלטות אסטרטגיות הרות גורל, כגון פעולה באירן, הוא לא ייכנע ולא ימצא בצבת של לחצים פוליטיים. אני חושב שמאפייני הרבגוניות והשונות של החברה הישראלי, מנקודות החוזקה של המדינה הפכה לרועץ בה כי נקודות הלחץ השונות הביא אותנו לדרך ללא מוצא. שינוי השיטה יכול להביא לממשלה יציבה, משילות הממשלה והבאה למימוש החלטותיה. 70% מהחלטות הממשלה לא מתבצעות אבל יש לשאול גם כיצד מתבצעות ה-30% הנוספות. אני חושב שצריך למצוא דרכים כיצד ראש הממשלה יוכל לממש את תפקידו".

סגן יו"ר התנועה, איש העסקים גד זאבי, אמר בכינוס כי "התרכזנו במעט נקודות בסיסיות שאנו מאמנים שאם יעברו בחוק אזי נראה ברכה בשנים הבאות ובממשלות הבאות. כוונתו אחת היא לדאוג שילדנו, נכדינו והבאים אחריהם יחיו פה ברווחה, בחוסר בזבוז ובחלוקה שווה והגיונית".

"הבעיה המרכזית - בעיית המשילות"

סגן יו"ר העמותה, פרופ' אוריאל רייכמן, ציין כי "מדינת ישראל ניצבת בפני בעיות קשות. רובן - תוצר של גורמים מעבר לשליטתנו. אבל בעיה מרכזית אחת, בעיית שיטת הממשל שלנו, היא יציר כפינו. שיטת הבחירות היחסית הנוהגת הצמיחה 12 ויותר מפלגות בכנסת. בקואליציה הנוכחית שותפות 6 מפלגות ובממשלה מכהנים כשרים כמעט רבע מחברי הכנסת. הממשלה הקואליציונית מגשרת בקושי על פני חילוקי הדעות בין ששת הגופים המרכיבים אותה. חוסר היציבות הוא תופעת יסוד. ממשלה בישראל שורדת בממוצע 23 חודשים. שר מכהן בתפקידו בממוצע 18 חודשים. שר אינו יכול לכן להשלים תכנון ובוודאי לא לבצע אותו. כתוצאה מכך קיימת אסטרטגיה של יחסי ציבור באה במקום אסטרטגיה תכנונית ומדיניות ביצוע. הפקידים, היודעים שזמנו של כל שר קצוב, אינם מזדרזים להשקיע מאמץ ביישום רעיונות השר החדש. יזמים, הפעילים ברצף בין כהונת שרים, מתקשים לדעת מה המדיניות ומכאן הקושי לגבש אופק תכנוני".

"כרגע הכנסת איבדה את כוחה ומשמעותה"

האלוף (במיל.) איתן בן אליהו אמר כי "בבואנו להציע שינוי בשיטת הממשל, אנו שומעים כי ניסינו ונכשלנו. הפעם נצבר ניסיון ויש תיקון של הליקויים מהפעם הקודמת. בנוסף, החברה שלנו היא חברה מפוצלת ומגזרית. אלה קבוצות שוליים עם אידיאולוגיה חזקה ולכן הם מחפשים דרכים להשיג הישגים. אני לא רוצה שנאפשר משילות יתר ונגרום לכך שהר געש זה יתפרץ במקומות אחרים ושלילים. הפתרון הוא יצירת בלמים ואיזונים ומאפשרים לתת ביטוי לקבוצות מיעוט ולקבוצות אידיאולוגיות. כרגע הכנסת איבדה את כוחה ומשמעותה. אם השרים יהיו חברים בכנסת הם יוכלו לאזן. יהיה לנו פרלמנט אפקטיבי בהרבה ממה שעכשיו והוא יפקח על עבודתה המקצועית של הממשלה. אני לא אוהב את המילה "משילות" יש לה קונוטציה של שלטון יתר, את המדינה צריך לנהל ואם ניתן פתרון לניהול ההחלטות העקרוניות על-ידי ראש הממשלה, אז מרכז הכובד יהיה במרכזים הדמוקרטים. למדינת ישראל יש שני סעיפים של מדינה בהתהוות - מהם גבולותיה? מי הם אזרחיה? ניהול המדינה הוא מאוד חשוב. לי באופן אישי חשוב שבמדינת ישראל התוצאות האסטרטגיות של התפתחות מדינת ישראל יבטאו את רצונות הרוב בישראל. הכנסת האלמנט האזורי יאפשר איזון כזה, שהחלטות בכנסת ופיקוחה על עבודת הממשלה נראה שזה יבטא את הרוב".

"הגענו לסוף הדרך, אנחנו עומדים להתמוטט",

שלמה בוחבוט, יו"ר מרכז השלטון המקומי, אמר בכינוס כי "שנים אנו מדברים על חוסר משילות. בשלטון המקומי אתה רואה שכל שנה-שנתיים אנחנו נפגשים עם שר אחר וזה גורר שביתות. ב-92' נכנס החוק של הבחירה הישריה ואני לא מספיק שהחוק נכשל. הוא לא הושלם. לא נתנו כוח לראש הממשלה, מי שרצה להיות ראש הממשלה היה צריך לעשות קואליציה מראש כי בחרו ב-2 פתקים".

בוחבוט הוסיף ואמר כי צריך ללמוד מבחירות השלטון המקומי. "ראש הרשות יודע שאם לא ימלא את פקידו כראוי הוא לא יבחר. היום גם שר וגם ראש ממשלה מדבר על תפיסת עולמו המדינית, ללא קשר לתפקידו. לכן חייבים לשנות את שיטת הבחירות והיום. זאת כי הגענו לסוף הדרך, אנחנו עומדים להתמוטט", ציין. "הפקידות היום מושלת ולא הנבחרים וזה מצב קטסטרופלי. מרגע זה צריך לצאת למאבק, רוצה לראות ערי פריפריה, מגזר ערבי כי הם הנפגעים משיטת הבחירות. לא לנגב ולא לגליל אין נציגים בממשלה. צדק חברתי מבחינתי חלוקה צודקת בכל, ממשלה שמתכננת לטווח הארוך, אנחנו לא מתכננים אלא יורים מהמותן. אם היינו מקיימים דיון גם ההסתדרות לא הייתה יכולה לקבל את מה שהיא רוצה. אנחנו לא יכולים לבוא בטענות לאטיאס, אם נשנה שיטת ממשל ושר יידע מהו דיור, הוא יצליח לפתור את הבעיה. יש מדינה שנוהלת על-ידי המגזר העסקי, התעשייתי, יצרני, מביאים משאבים ומקומות עבודה. המדינה האחרת מנוהלת על-ידי הממשלה. השיטה באה לייעל את השיטה ולהראות שניתן לעבוד ביחד. יש לנו 255 רשויות מקומיות, ואני לוקח על עצמי לגייס אותם לשינוי שיטת הממשל. כל אדם במדינת ישראל ירגיש שהגיעו מים עד נפש"

"המחאה נכשלה כי לא כיוונה האנרגיות לשינוי המבנה הפוליטי"

איציק שמולי, יו"ר אגודת הסטודנטים הארצית, אמר כי "הסטודנטים חייבים להיות חלק ממאבק חברתי חשוב וקריטי ליסודות של מדינת ישראל. המחאה החברתית שפרצה בקיץ האחרון, חיברה אנשים רבים באופן חבר תקדים למאבק חברתי. כל אחד התחבר למאבק ממצוקה פרטית שלו. חשוב שנזכיר לעצמנו שאף אחד לא יתבלבל, המחאה הייתה על איך תראה החברה הישראלית בעוד כמה שנים. חוק טל, הפערים החברתיים, עובדי קבלן - הפער הולך וגדל בין ממשלות מכהנות לעם הבוחר בהן. אנחנו נמצאים בפרשת דרכים כי לנו הישראלים יש מנהג לסכם הכל בצורה חדה ומהירה מדי. ההישג הגדול ביותר של המחאה החברתית זו התעוררות, אין יותר ישראלי ממוצע שיושב בבית ואומר 'ככה זה'. יש יותר אנשים שמאמינים ביכולת שלהם להוביל שינוי. תנועת המחאה החברתית נכשלה, משום שהיא לא כיוונה את כל האנרגיות שלה לכיוון פעולה אחד משמעותי אסטרטגי על המערכת הפוליטית כדי לשנות את יחסי הכוחות בה. אני מאמין בשינוי שיטת הממשל, מבחינתי זה אומר להילחם על הדבר הגדול ביותר. הקמת התנועה זה מהלך שמשלים את תנועת המחאה. אם יש מהלך כל כך חשוב וקריטי, סטודנטים חייבים להיות חלק ממנו".