עיתון הארץ מייחד מקום בולט לבלוג: "לא בבית ציפרנו", של עורך המדור "תרבות וספרות" בעיתון, בני ציפר. הבלוג עלה לרשת החל מסוף שנת 2005 ובו בני ציפר מתייחס לסוגיות שונות בהוויה הישראלית, בדרך כלל בנימה ביקורתית נוקבת.
על-מנת להכיר את האיש, הזוכה למקם של כבוד בעיתון הארץ, הבאתי במאמרי זה קטעים נבחרים מהפוסטים שפרסם בני ציפר מדצמבר 2007 ועד תחילת אפריל 2008. קטעים אלה חושפים טפח להבנת תפיסת עולמו של ציפר וגם של חוגי השמאל הישראלי עליהם הוא נמנה ואשר מבטאים דעות דומות.
אמש צפיתי ב"ארץ נהדרת" ואמרתי בלבי שהיא מתאימה מאין כמוה באינפנטיליזם שלה לאספסוף הזה הנקרא עם ישראל, וזה מה שמגיע לו ולא יותר.
- הציונות הפכה למין גזענות יהודית
הציונים האמיתיים כמו אבא הטוב שלי, שמוכנים לבלוע את הרע מפני שעוד חרותה הייתה בבשרם הטראומה של השואה, מתמעטים והולכים. במקומם יש ציונים מזויפים, מיני לאומנים מכוערים חסרי שאר רוח שהפכו את הציונות למין גזענות יהודית, או לרכושנות ברברית על פיסת הארץ הזאת. הם הפכו את התרבות הישראלית לחינגה של כסילות וקונפורמיזם.
טיילתי ביום שישי לפני הצהריים בתל אביב, באזור של סוף רחוב דיזנגוף. השמש זרחה והשיטה פרחה, כדבר השיר, וראיתי המון זוגות צעירים שנראו חסרי דאגות, שטיילו ברחובות אוחזים ידיים וחלקם ישבו בבתי קפה או חיכו בתור שיתפנה מקום בבית קפה. האור הרך הזה והחמימות עשו שכמעט התחלתי לאהוב מחדש את המין האנושי, ואת הזן הישראלי שלו, הנראה לי תמיד כל כך מאוס. אבל אז אמרתי בלבי שכל הצעירים היפים והחביבים האלה שנהנים מן היום היפה הם בעצם חבורה של עיוורים, שחיים בהכחשה טוטאלית בתוך גן עדן עירוני מדומה, כשבמרחק עשרים דקות נסיעה משם אנשים חיים בגיהינום, גיהינום אמיתי לגמרי, ולהם לא איכפת, ולא עולה על דעתם לעשות משהו בנדון.
הנה למה שהתגלגלה אליו היהדות, וכל חוגי היהדות במתק שפתיים שמציפים את תל אביב לא יועילו לשנות את האמת המרה הזאת: שקיבלנו כביכול את הארץ הזאת בתור בית לאומי לעם היהודי. אבל בעצם הפסקנו להיות עם יהודי במובן החיובי שלשמו ניתנה לנו הארץ הזאת, ונהפכנו לעם השנאה.
לא שיש לי מועמד מוצלח יותר לתפקיד שר הביטחון. והבעיה היא לא מי יהיה שר הביטחון. אלא זה שישראל מאבדת כל צלם אנושי בתוך כדי ההיסטריה שהיא נתונה בה בגלל הקסאמים. ואם היא לא עושה פשעים גדולים יותר זה בגלל שהיא חרדה לדימוי שלה העולם ולא מפני שבאמת אכפת לה מהמוסר.
ישראל היא מקום של פראים, שמתלבשים כמו אירופאים ונראים מבחוץ כמו אירופאים אבל חסר להם הדבר המרכזי שעושה אנשי תרבות לכאלה. הדבר הזה הוא הסבלנות לדברים שאין בהם תועלת מיידית, כמו פילוסופיה, כמו ספרות, כמו תרבות גבוהה. ושלא יגידו לי שזה בגלל שאנחנו במלחמה. אילו התרבות הייתה מספיק חשובה לנו, היינו מפסיקים את המלחמה.
שישראל תישאר תמיד בתודעה האירופית מצד אחד כמו קוץ בתחת, כמו מדינה שמתנהגת באלימות ובתוקפנות. ... ישראל היא קוץ בתחת וביקורה של מרקל (נשיאת גרמניה) דומה לכירורג שבמקום להוציא את הקוץ מהתחת נותן כדור אקמול לשיכוך הכאב. זהו. זה הכל.
- לישראל הגיעה רק הבררה של העם היהודי
אומרים שהיהודים הם עם חכם, אלא שלארץ הגיעה רק הבררה של העם, כלומר המטומטמים והלא יוצלחים שבו. במקרה הזה אני חושב שהצדק עם המלעיזים.
- ישראל היא מושבה צבאית של אמריקה שרוצה שעשועים ודם
מכיוון שעכשיו הלב שלי קצת חלש, לא היה לי כוח להתעצב על "ארץ נהדרת" במתכונת החדשה שלה. רציתי רק להגיד לטל פרידמן, שכל כך תליתי בו תקוות שייצא ממנו משהו שונה מכל הזבל שמסביב, שאני מאוכזב ממנו קשות. ואני אומר זאת בכאב אמיתי, כי אני מכיר את הוריו הנפלאים, שאני מקווה שלא צפו בו עושה את השטויות שכתבו לו במסגרת "ארץ נהדרת", שמתאימה - לצערי - לרמה הנמוכה של עמנו ושל ארצנו, שנהפכה, פשוט, למושבה צבאית של אמריקה במזה"ת ויצרה לה סוג של בידור שמתאים לחיילים לפני היציאה לקרב. זה מה שאנחנו, תזכרו: מושבה צבאית של אמריקה במזרח התיכון, שרוצה שעשועים ודם, ואם אפשר - קצת חרדה לקינוח הדם.
- סיכוי גדול שישראל תהפוך למדינה פיראטית וסהרורית
כי מי שישלם את מחיר הצורך להרגיע כביכול את הזעם של צעירי מרכז הרב יהיה אתה ואני ואנחנו, בכך שסיכויי המשא-ומתן עם הרשות הפלשתינית יתרחקו, ויותר ויותר יגבר הסיכוי שניהפך למדינה פיראטית וסהרורית של קנאים דתיים שתנתק לאט לאט את קשריה עם העולם הנאור.
ועלה על דעתי שאולי אין ברירה אלא לבחור בחזרה באופציה הזאת של לקרוא לכוח חיצוני שישלוט פה על האזור, ובמקום כל הליימעכים המושחתים שקוראים לעצמם שרים של ממשלת ישראל ושל הרשות הפלשתינית והחמאס, ישלטו על המקום הזה באי-כוח מאירופה, כמו שקורה שכאשר חברה פושטת רגל וממנים לה כונס נכסים. אני באמת ובתמים לא חושב שזה מופרך...
הפרויקט של המדינה שתהיה כלי קיבול ליהודים - נכשל בגדול. הוא נכשל כי יהודים לא נוצרו לחיות יחד במקום אחד ותחת שלטון עצמי שלהם. וזהו זה... כנופיה של יהודים מושחתים מחזיקה בשלטון בלי שום כישורים כלשהם לנהל מדינה וסוחטים את כספה ומתעללים באוכלוסיה הפלשתינית המקומית ומנשלים אותה... הטעם שליהודים תהיה מדינה אם היא לא מסוגלת להיות יהודית במובן של מוסריות ואנושיות, שהיהדות מתייחדת בהן כביכול.
- כדאי לחשוב על אלטרנטיבה למדינת ישראל
אף פעם לא מדברים על זה, כי ברגע שנחשוב על זה יותר מדי לעומק אנחנו עלולים להגיע למסקנה שכל הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית בלעדית הוא בעצם דבר לגמרי מלאכותי, שהגיע אולי הזמן לגמור אתו ולהתחיל לחשוב על אלטרנטיבה יותר מוצלחת. ואני לא אחמדינג'אד שקורא ליהודים לחזור לאירופה, אלא קורא להתפרק לאט לאט מהאקסיומות שפימפמו לנו לראש כאילו לא יכולה לקום כאן מדינה שתכיל את שני העמים גם יחד בצורה זו או אחרת של דו קיום בשלום.
אני חושב שהבלגאן של מלחמת לבנון השנייה היה בלתי נמנע כי לישראלים, באופן כללי, נמאס להילחם, וזה טבעי לגמרי שאנשים מתחילים להגיד לעצמם אחרי שישים שנות מלחמות, שאולי המחיר שאנחנו משלמים בשביל שתהיה לנו מדינה יהודית הוא כבד מדי, ושבסך הכול היה אפשר לחשוב על אלטרנטיבה אחרת מזו של מדינה החיה על חרבה בניגוד לכל הסיכויים, בעולם עוין, וגורמת סבל לכל כך הרבה אנשים.
- בעד הקמת מדינה דו לאומית "פלשתינה - ארץ ישראל"
אם תשאלו אותי מה מונע את זה שתקום מדינה במתכונת חדשה, מדינת כל אזרחיה שתיקרא פלשתינה ארץ ישראל, אז מה שמונע הם בדיוק אותם עסקנצ'יקים ממוצא מזרח-אירופי השולטים כאן זה שישים שנה, בין אם מהשמאל ובין אם מהימין, שמעוניינים שישראל תישאר מה שהיא היתה על-פי המודל הציוני. הם בעצם המקבילה של הכנופיות הפלשתיניות האלימות מהצד האחר. כי אם תשתנה השיטה הפוליטית והאידיאולוגיה של המדינה תתערער, יתברר שהם בעצם מיעוט זעום ושהגיע הזמן לתת להם בעיטה בתחת ולהעיף אותם.
- כשנופל קסאם צריך להציג את הסבל הפלשתיני
אני מצפה, מה יש, שבפעם הבאה שנופל קסאם על שדרות וגורם פציעות ונזקים, במקום להביא כל מיני ערסים שידברו בעברית פולקלוריסטית, הכתבה הטלוויזיונית תעלה לשידור את עמירה הס, שתספר על הפציעות והנזקים הכפולים והמכופלים שסובלים מהם האנשים מהעבר האחר של הגבול על לא עוול בכפם, בדיוק כמו שמהעבר מזה אנשים נפגעים על לא עוול בכפם בגלל המדיניות המטומטמת של הממשלה שמעוניינת באי דיאלוג עם החמאס, ועל כן שמחה בלבה (אין לה לב בעצם) על כל קסאם שנופל שנותן לה תירוץ לא לעשות כלום בעניין דיאלוג עם הפלשתינים וכך לשמור על שלמות הממשלה. איכסה ביחסה פיכסה. או כמו שהיו הילדים אומרים בזמני, בעברית לא תקנית אבל נהדרת: שימותו בקבר של היטלר השחור.
אני רואה בצה"ל בעיקר ארגון מסואב מאוד ומסויד מאוד שממשיך להתקיים בגודל האדיר שלו מתוקף זה שיש כל מיני אינטרסנטים שמעוניינים שהוא יישאר כמו שהוא וימשיך למצוץ את האנרגיות הכספיות של המדינה.
לא שאני חושב שברק הוא פושע מלחמה יותר גדול מאחרים. הוא פשוט עוד מרצה יוצמאך שעשה כסף מהרצאות בארצות הברית ואחרי שינסה להרוס עוד קצת את מה שנשאר להרוס כאן, הוא יחזור וייתן הרצאות בארצות הברית וירוויח מזה כסף לא רע ואנחנו נישאר כאן לאכול את החרא שלו.
- אין לי רחמים על המתנחלים שנהרגים בשטחים
הדבר המעצבן השני אחרי ברק זה הסיפור של הפיגוע בישיבה בכפר עציון או איך שלא קוראים למקום הזה. בעקבות התקף הלב שלי החלטתי שאין לי יותר מקום בלב לרחמים על מי שלא מרחם עלי. ועל כן נמאס לי לרחם על אנשים שגרים מעבר לקו הירוק כאשר קורה להם משהו.
- הקסאמים הם התגובה הכי מנומסת של עם מדוכא
ההתעסקות בקסאמים הנופלים על הנגב המערבי, הבכיות של תושבים שם והדיונים המתוקשרים בשאלה אם צריך או לא צריך למגן כל בית בשדרות, או לצאת לפעולה גדולה בעזה - כל אלה הם לפי דעתי הגילוי הכי בולט של האטימות הישראלית ושל ההתרכזות סביב הפופיק של עצמנו. התחלתי להתעצבן על כל זה כשצפיתי ב"מועצת החכמים" המתועבת של ערוץ 10 ביום שבת. שם כל החכמים בעיניהם, דנו במין קדחתנות אחראית בשאלה של מה לעשות עם הקסאמים באופן מנותק לגמרי מכל מה שהיה פה ושיש פה בארבעים השנים האחרונות. רבותי, הקסאמים הם התגובה הכי מינורית והכי מנומסת של עם מדוכא שאנחנו שולטים בו בכוח הזרוע וכולאים אותו.
- ממשלת ישראלית היא מאפיה מקומית
כי אם חלילה ימות בה חייל ישראלי אחד, החייל הזה ייפול לא על הגנת שום מולדת אלא בשביל מטרה פוליטית מובהקת, שהיא לעבוד בשביל המאפיה המקומית ולהעניש את החמאס במסגרת חוזה המאפיה שיש בינינו לבין שליטי האזור האחרים. הרעיון שחייל ישראלי ימות או ייפצע בשביל הדבר הזה הוא מקומם, הוא פשוט יכול להוציא מהדעת, בעיקר, כשמכסים את כל המאפיונריות האזורית הזאת בעלה התאנה הגדול של הקסאמים על שדרות.
- הסיבה לקסאמים: השחצנות הישראלית והדיכוי
אתם תושבי שדרות, התעוררו. מי שאחראי לנפילת הקסאמים עליכם היא לאמיתו של דבר השחצנות הישראלית, והאמונה שאנחנו יכולים להמשיך לחיות עם השטחים ועם דיכוי אכזרי של הפלשתינים, ולעצום את העיניים כאילו זה לא קיים.
- השלום יבוא רק אם ישראל תתנצל בפני הערבים
השלום יבוא כשיהודי יעמוד מול ערבי ויתנצל באמת כמו בסרט המרוקאי שראיתי אתמול על העלבון שעלבנו בהם. לא התנצלות כדי לצאת ידי חובה ולא התנצלות כדי למצוא חן בעיני האמריקנים. ואז גם הערבים יתנצלו או לפחות יסבירו בכנות למה הם שונאים אותנו. בינתיים אנחנו כל כך רחוקים מזה, כי כשאני חושב על הנוכלים הקטנים שתופסים את השלטון בארץ, ועל הנוכלים המקבילים שתופסים את השלטון ברשות הפלשתינית, אני יכול רק לראות שמה שקוראים לו שלום יהיה בעצם אחוות גנבים.
- אין אנטישמיות בצרפת אלא אלימות יהודית
וגם אני חושב בביטחון גמור, שכל עניין הגילויים האנטישמיים כביכול ששוטפים את צרפת הוא מין מניפולציה. כי מניסיוני אני יכול לומר, מניסיון אישי, שהאלימות שמגלים לפעמים צעירים יהודים צרפתים כלפי מי שאינו נמנה עם חבורתם הוא מזוויע ומקומם. אבל על כך לא מדברים כמובן בשום מקום.
- בנצרות יופי ואילו ביהדות כיעור אין קץ
אב המשפחה השאיר אותי בפתח הכנסייה וחזר הביתה, ואני נכנסתי לבדי בשעריה, ולאחר שמצאתי לי מקום ישיבה אמרתי בלבי שחבל שלא נולדתי נוצרי ושאני בן לדת היהודית שביקור בבית התפילה שלה, כלומר בבית הכנסת, הוא דבר מאוס בתכלית בעיני בגלל האי-אסתטיות הגמורה שלו. בנצרות - יופי. ביהדות - כיעור אין קץ. בנצרות - שירה נעימה, סדר, כבוד, קהל שותק. ביהדות - סלסולים קקופוניים, אי-סדר, רעש אינסופי, ובקיצור - גועל נפש אחד גדול.
- הסרט בופור מייצג את תרבות הכיבוש
כשנודע לי ביום שני בבוקר שהסרט "בופור" לא זכה באוסקר בקטגוריה של הסרט הזר הטוב ביותר, התמלטה מפי אנחת רווחה. כי אילו הסרט היה זוכה בפרס, הייתי באמת מתחיל להאמין שהעולם נפל על הראש ושאלוהים, אם הוא קיים, איבד כל חוש לאסתטיקה או לאתיקה. כי בואו נחשוב מה זה הזבל הזה שנקרא "בופור" אם לא סרט שמנסה להציג אקט של כיבוש אלים של טריטוריה ששייכת למדינה אחרת, כלומר השתלטות פראית על חלק מארץ אחרת, כמשהו שהוא יותר ממה שהוא. ותוך כדי כך הוא מציג את החיילים הישראלים כנורא מורכבים ואנושיים ומתלבטים, ושכאילו כפו עליהם את המלחמה וכל הבולשיט הזה.
- האמת נמצאת רק בתקשורת הזרה
רק עיתונות קונפורמיסטית ולגמרי לגמרי מגעילה יכולה להתעסק במשך שבוע במשפחה שילדיה נפצעו מירי קסאם בשדרות, אומנם באופן אנוש, וזאת בשעה שישראל הרגה ופצעה בעזה אנשים בכמויות מסחריות באותו חודש. זה מה שגורם לי לא לצפות יותר בחדשות של הטלוויזיה הישראלית ולעבור וערוצים זרים כמו צרפת או הבי-בי-סי או הסי-אן-אן. שם מציגים את האמת לצערי. האמת האובייקטיבית, שבה הסבל של תושבי שדרות הוא מאוד מאוד יחסי לסבל של עזה.
ויש עוד דבר שמשחק פה תפקיד חשוב. אקרא לו "הדיקטטורה של האישה". לא שאני סבור שהנשים שולטות בעולם, ואני גם לא סבור שהגברים שולטים בעולם, אלא שבני אדם שולטים בבני אדם, ואלה ששולטים באחרים משתמשים ברעיונות פמיניסטיים מזויפים ובסיסמה של ההגנה על נשים בתור עוד מניפולציה המאפשרת שליטה נוספת במישהו אחר. רוצים דוגמה? למשל, ההתקפה המאורגנת על האיסלאם כאילו הוא מדכא נשים, עוזרת לגורמים ימניים באירופה לגייס תמיכה למען הגזענות שלהם נגד זרים. זו רק דוגמה אחת למה שאני קורא "הדיקטטורה של האישה".
