עוד השבוע צפוי סגן שר הבריאות, הרב
יעקב ליצמן, להכריע האם יושב מגנזיום, מינרל החיוני לבריאות האדם והקרקע, למי השתייה המותפלים. זאת על-אף ניסיונותיהם של גורמים במשרד רוה"מ להעדיף שיקולים כלכליים על פני בריאות הציבור.
כבר לפני כשנה, בינואר 2011, החליט משרד הבריאות, למען בריאות הציבור, לחייב השבת מגנזיום למי השתייה שמקורם במתקני התפלה, על-מנת שאיכותם לא תפחת ממי הברז שאנו שותים היום, אשר מכילים מגנזיום.
ההחלטה התקבלה בהתאם להמלצותיה של וועדת עדין משנת 2009, ולהמלצותיו של ארגון הבריאות העולמי (WHO); לאור העובדה כי מי הברז המותפלים, העניים במינרלים, יהוו כ-70% ממי השתייה שאזרחי המדינה צפויים לצרוך החל משנת 2013, ולאור החשיבות הבריאותית הגדולה שיש למגנזיום לפעילות תקינה של השרירים, מערכת העצבים, הלב ומערכת החיסון.
לכאורה בריאות הציבור הייתה מובטחת, אולם אז פקידים במשרד רוה"מ קיבלו את עמדת המיעוט של רשות המים, המסרבת להשיב מגנזיום עקב שיקולים כלכליים קצרי טווח. כעת, על סגן השר להחליט האם בריאות הציבור עומדת בראש סדר העדיפויות או שמא שיקולים אחרים.
חשוב לזכור כי עלות השבת מגנזיום למים היא שולית ועומדת על מספר אגורות לקוב, זאת לעומת הנזקים העקיפים של העלייה בימי אשפוז, טיפולים וכן נזקים בלתי הפיכים לחקלאות , שצפויים להוות נטל כלכלי על הקופה הציבורית.
בנוסף, לתמיכה במהלך השבת המגנזיום למים שותפים גם גורמי המשרד להגנת הסביבה, גורמים בחברת מקורות, מומחים מתחום החקלאות והבריאות, ארגון "אדם טבע ודין" ועוד.
ראוי לציין כי באם לא יושב המגנזיום למים המותפלים, תהיה זו הפעם הראשונה בה מים מינרליים, שעלותם לציבור היא פי אלף ממי ברז, יהיו באמת מים באיכות גבוהה יותר.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
