מאבק שליטה בין האחים רוני יצחקי, הדר יצחקי-בר ומישאלה שולמן על חברת יצחקי מחסנים, ששוויה מוערך במיליארד
שקל. האחיות טוענות שרוני זייף פרוטוקול שהעניק לו שליטה מוחלטת בחברה, ואילו רוני טוען שמדובר בעלילה שמטרתה ללחוץ עליו לרכוש במחיר מופקע את מניותיהן של אחיותיו. הסכסוך הועבר לבוררות בפני שופט בית המשפט העליון בדימוס,
תאודור אור.
יצחקי מחסנים היא בעלי מבנים להשכרה באיזורי תעשיה שונים, ובהם "לב
הארץ" ליד ראש העין, "דיזיין סנטר" בבני ברק, גליל ים והמרינה בהרצליה. רוני יצחקי פעיל, בנפרד מחברת הנדל"ן, גם בתחומי ההיי-טק, הקומודיטיס והספנות. מכתבי הטענות בסכסוך המשפחתי עולה, כי גם ליצחקי-בר עסקים משלה. שולמן פועלת באמצעות חברת מישו"ל השקעות ונכסים. רוני מחזיק ב-80% ממניות יצחקי מחסנים, אותה הקים אביו המנוח יעקב, וכל אחת מאחיותיו מחזיקה ב-10%. מבנה שליטה זה הוא העומד בבסיס הסכסוך הנוכחי.
"פעולות חריגות וחד-צדדיות" בתביעת האחיות, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נטען, כי עד ספטמבר 2007 נקבע בתקנון החברה, כי כל החלטה חייבת להתקבל ברוב של 81%. ואולם, באותו חודש כינס רוני אסיפה כללית בלא נוכחותן והעביר בה החלטה, לפיה כל החלטה תתקבל ברוב של 50.01%. לנוכח העובדה שבידי האחיות כאמור 20% ממניות יצחקי מחסנים, משמעות הדבר היא העברת השליטה האפקטיבית לידי רוני לבדו. לטענתן, פרוטוקול האסיפה (הכולל את חתימותיהן) מזויף ומהווה תיעוד של אסיפה שלא התקיימה כלל. האחיות מיוצגות בידי עוה"ד אהרון פולק, דנה שגיב ושני צפרי ממשרד עמית-פולק-מטלון.
לטענת האחיות, אין אפשרות לקבל החלטה כלשהי בחברה ללא הסכמתן, בשל היותה חברה משפחתית המבוססת על יחסי אמון. לדבריהן, רוני החל לפעול בחברה בצורה חד-צדדית לאחר פטירת אביהן בשנת 2009, והוא מסרב למסור להן דיווח על המתרחש בה. שולמן ויצחקי-בר טוענות, כי בדיקות שערכו העלו שורה של פעולות חריגות וחד-צדדיות שביצע לכאורה אחיהן, המצביעות על כך שהוא עושה בחברה כבתוך שלו. מדובר, לטענתן, בעסקות עם חברות שבבעלותו של רוני ונטילת כספים מהחברה לענייניו הפרטיים. כך למשל, נטען בתביעה, העביר רוני 7 מיליון שקל מיצחקי מחסנים לצמרות מרינה שבבעלותו, והנפיק ערבות של יצחקי מחסנים בסך 3.5 מיליון שקל לטובת פרויקט שהוא מקים בניו-יורק. עוד הן טוענות, כי יצחקי רכש בכספי החברה מכונית פאר תמורת מיליון שקל, לשימושו האישי.
"האחיות חייבות 13 מיליון שקל" יצחקי טוען, באמצעות עוה"ד
גיורא ארדינסט, נטע שגיא, אריק ברנאייזן וגיל רון, כי "מדובר בניסיון חמור של אחיותיו לפגוע בו ובחברה, תוך העלאת רצף כזבים ובדותות חסרי שמץ של בסיס. הבקשה היא חלק מתוכנית שרקמו שולמן ויצחקי-בר, ומטרתה לנסות להפעיל לחץ על רוני יצחקי לרכוש את אחזקותיהן בחברה במחיר מופקע. התובעות לא בחלו לשם כך בהפרחה בעט קלה של האשמות חמורות שאין להן כל כיסוי, בסילוף האמת ובהסתרת עובדות מבית המשפט הנכבד".
עורכי דינו של יצחקי פותחים וטוענים, כי יש לדחות את התביעה על הסף משום שהוגשה בשיהוי כבד - למעלה מארבע שנים לאחר האסיפה השנויה במחלוקת. עוד נאמר בתגובה, כי האחיות לא הציגו הוכחה כלשהי לזיופו של הפרוטוקול, ולפיכך - זהו המסמך המחייב והקובע. לגופם של דברים אומר יצחקי, כי שינוי הרוב הדרוש נעשה במסגרת עסקת מיזוג בין חברת סן סירו שבבעלותו לבין יצחקי מחסנים שבוצעה בשנים 2008-2006, ואשר נעשתה בהסכמתן המלאה של האחיות והביאה להעלאת ערכה של יצחקי מחסנים. במסגרת עסקה זו, מגלה יצחקי, חולק לבעלי החברה דיבידנד בהיקף של 108 מיליון שקל.
לדברי יצחקי, שינוי התקנון היה תנאי יסודי לביצוע המיזוג, שאחרת - לא היה מסכים לבטל את מניית ההנהלה שהייתה בידיו. הוא טוען, כי גם לפני כן לא הייתה לאחיותיו כל זכות וטו על ההחלטות בחברה, שכן הוא ואביו היו מנהליה היחידים. "המבקשות היו שותפות מלאות לקבלת ההחלטה על תיקון התקנון", ממשיך יצחקי. עוד הוא אומר, כי בינואר השנה הציע לאחיותיו למנות מעריך שווי מוסכם לקביעת שווי החברה ונכסים נוספים, כדי שניתן יהיה לבצע היפרדות, אך האחיות כלל לא השיבו ובמקום זאת הגישו את התביעה.
יצחקי מוסיף ודוחה את טענותיהן של יצחקי-בר ושולמן על התנהלותו בחברה. לדבריו, העברת הכספים לצמרות מרינה הייתה הלוואה לגיטימית, ואילו הערבות ניתנה לפרויקט בניו-יורק בו שותפות אחיותיו. הרכב בו מדובר, ממשיך יצחקי, נרכש במחיר נמוך במאות אלפי שקלים מן הנטען והוא משמש אותו לצורך תפקידו בחברה. לדבריו, אחיותיו הן שחייבות 13 מיליון שקל ליצחקי מחסנים ולחברות נוספות, חלקן משותפות וחלקן בבעלותו המלאה. עוד הוא מגלה, כי יצחקי-בר מקבלת מן החברה שכר שנתי של 700,000 שקל, אך טוען שבפועל היא עוסקת בקידום עסקיה הפרטיים ושבכוונת החברה להגיש נגדה תביעה בנושא זה.
בתגובתן לתשובה מכחישות האחיות כי ברצונן למכור את חלקן ביצחקי מחסנים, וטוענות שאין בתשובה כל התייחסות לטענתן המרכזית - זיוף הפרוטוקול בשנת 2007. עוד הן אומרות, כי שינוי מנגנון קבלת ההחלטות לא היה חלק מהסכם המיזוג, וכי אין אמת בדבריו של יצחקי לפיהם החברה מתנהלת בשקיפות.
