הפרקליטות ניסתה להגניב עדויות שיטה למשפטו של בכיר בעיריית אשדוד, המואשם בהטרדה מינית, תוך שהיא מסתירה למעשה עובדה זו מההגנה ומבית המשפט. כך עולה מהחלטתה של שופטת בית משפט השלום באשדוד, גילת שלו.
אריה איטח, שהיה הממונה על הביטחון בעיריית אשדוד, מואשם בהטרדה מינית של שלוש עובדות שהיו כפופות לו ובשני מעשים מגונים באחת מהעובדות. כתב האישום נגדו הוגש בפברואר 2010, וסניגורו, עו"ד מנחם רובינשטיין, העלה טענות בנוגע להתיישנות המעשים המתוארים בכתב האישום ואשר התרחשו לפני יולי 2005 (חמש שנים לפני פתיחת החקירה נגד איטח).
המדינה טענה בתשובה, כי "כתב האישום מתייחס למסכת עובדתית שתחילתה ב-2002, כדי לתת לביהמ"ש תמונה מלאה בדבר טענות המאשימה", למרות שאיטח אינו מואשם במעשים עליהם כבר חלה התיישנות. לאחר הבהרה זו קבעה השופטת
רובין לביא, שדנה אז בתיק, כי המתלוננות לא יוכלו להתייחס בעדויותיהן למעשים עליהם כבר חלה ההתיישנות, והמליצה לתובעת, עו"ד רחלי אטיאס, להכין אותן בהתאם לפני עדויותיהן.
"התנהלותה של המאשימה תמוהה ואינה ראויה"
לאחר שלביא עברה לבית המשפט בקריית גת, הועבר התיק לשלו. בדיון בפניה, שהתקיים בדצמבר 2011 - דהיינו כמעט שנתיים לאחר הגשת כתב האישום - טענה לראשונה אטיאס: "מה שאנו אומרים, שמדובר בדפוס התנהגות של נאשם, כלפי מתלוננות שונות. הדפוס הזה מרגע שהחלו לעבוד ועד שסיימו לעבוד. לכן, אנו רוצים להראות דפוס התנהגותו. כן מדובר בעבירה שנמשכה תקופה כה ארוכה, שבית המשפט צריך להתרשם מהמתלוננות ומה שהן עברו, הטרדה מתמשכת שהן עברו מתחילה שהן עבדו שם. יחד עם זאת, לא נבקש להרשיע אותו בעבירות שיש בהן התיישנות".
לאור התנגדותו של רובינשטיין, הורתה שלו למדינה למחוק מכתב האישום כל התייחסות לאירועים שהתרחשו לפני יולי 2004. בפברואר השנה אמרה אטיאס שההחלטה בוצעה, אך הוסיפה: "המטרה שלנו בלהעיד את המתלוננות, על עבירות שהתיישנו, זה לא בשביל להרשיעו על אותן עבירות, אלא להראות לבית המשפט את דפוס ההתנהגות, את השיטתיות שלו, בהתנהגות למתלוננות, באופיו". אטיאס ביקשה משלו לשנות את החלטתה של לביא ולהתיר למתלוננות להעיד גם על מעשים שהתיישנו.
שלו אומרת (יום ב', 26.3.12), כי אין היא יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה של לביא, בפרט שניתן היה לפנות ללביא עצמה בבקשה שתשנה את החלטתה. מכאן היא עוברת למתיחת ביקורת על התנהגותה של הפרקליטות: "התנהלותה של המאשימה בענייננו, תמוהה ואינה ראויה. למאשימה ניתנו מספר רב של הזדמנויות להגיב בכתב ובעל-פה על טענותיו של הסניגור, ובכלל זה על טענת ההתיישנות, ומעולם לא טענה כי ציון העבירות שהתיישנו בכתב האישום נבע מכוונתה להעיד את המתלוננות על מעשים שהתיישנו, כחלק מעדות שיטה".
השופטת מציינת, כי לאטיאס היו די והותר הזדמנויות להבהיר לבית המשפט שמדובר בעדויות שיטה, אך היא לא ניצלה אף אחת מהן עד לדיון בדצמבר שעבר. "לאור השיהוי הרב שחל בהעלאת טענות המאשימה, לאור חלוף הזמן הרב, ולאור התנהלות המאשימה לכל אורך ההליכים שפורטו לעיל בהרחבה, ולמרות שנראה לי כי החלטת כבוד השופטת לביא התייחסה אך ורק לסוגיית ההתיישנות, ולא התכוונה לאסור את עדויות המתלוננות באשר לאירועים שהתיישנו מסיבות אחרות, ספק בעיני אם יש להתיר למאשימה לבצע שינוי חזית כה מהותי, המשפיע על זכותו של הנאשם ליהנות מן ההתיישנות הקבועה בחוק", היא קובעת.
ספק אם המתלוננות יכולות להעיד על שיטה
שלו ממשיכה ואומרת: "התנהלותה של המאשימה בעייתית גם מאחר שלא יישמה במשך זמן רב את החלטות בית המשפט באשר להתיישנות, ואף הגישה שני כתבי אישום מתוקנים ובהם עבירות שהתיישנו. גם אם כוונת המאשימה הייתה להעיד את המתלוננות על המעשים שהתיישנו במסגרת עדות שיטה או מעשים קודמים (דבר שכאמור לא עלה קודם לכן), הרי שעדות כזו אינה אמורה לבוא לידי ביטוי בעובדות כתב האישום, האמור לפרט את העובדות והעבירות לגביהן מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם ולא עבירות נוספות. בדרך כלל, בקשה להעיד עדים במסגרת עדות שיטה או מעשים קודמים, באה לידי ביטוי בהוספת העדים לרשימת עדי התביעה, או בבקשה נפרדת להעיד את העדים על עבירות שהתיישנו".
גם לגופם של דברים, אומרת שלו, לא ניתן לקבל את עמדתה של המדינה. היא מזכירה, כי עדות שיטה בכללה היא בעייתית ויוצאת דופן, ועד היום ניתן היה להביא במסגרת רק עדים שאינם המתלוננים בתיק (כפי שנעשה למשל במשפטיהם של
משה קצב וחנן גולדבלט). "ספק בעיני אם יש מקום להרחיב את החריג הכפול (גם עדות שיש בה כדי להשחיר את פני הנאשם, וגם עדות שהתיישנה), גם למקרים בהם המאשימה מבקשת להעיד את המתלוננות בתיק על חלק מהמעשים שבוצעו בהן והתיישנו, שכן יש בכך כדי לעקוף את הוראת ההתיישנות שקבע המחוקק", היא אומרת.
