גלי פסיקת בית המשפט הצרפתי לערעורים בפרשת א-דורה טרם שככו, אך התקשורת הישראלית ממשיכה להתעלם ממנה - כלומר, ממשיכה לתמוך בגרסת הכזב של תחנת הטלוויזיה הצרפתית. גם משרד החוץ שלנו אינו אומר דבר, ואפילו צבאנו, שהזדרז להודיע, שהרג בטעות את "מוחמד א-דורה", והתנצל על כך - מחריש.
שאלה מעניינת - מה זה אומר על יכולתו של צבאנו לתחקר אירוע מבצעי? כיוון שאני מפקפק ביכולת זו זה ארבעים שנה - כדאי שצבאנו המדהים יסביר את מחדליו בעצמו.
כשעיתון הארץ מתעלם מהפסיקה - אין לי תמיהות כלל. מזמן, הפסיק הארץ לתמוך בעניין היהודי בארץ-ישראל, ואם תיבדק ההיסטוריה שלו - אולי לא תמך בו מעולם. כפי שאמרה פעם בדיחה מרה (שכנראה, מיוחסת ליאיר קוטלר, מי שהיה עורך-המשנה של העיתון): "הארץ תמך בממשלה - עד 15 במאי 1948". עיתונו של שוקן מעסיק את גדעון לוי ואת עמירה הס, והם אינם התומכים הבוטים ביותר בעניין הפלשתיני (כלומר, אויבי העניין היהודי) במערכת הארץ.
ומה אומרים אויבינו - נוכל לדעת זאת
ממגזין הכיבוש, שכתב: "א-דורה נהפך לסמל, כי כל מאבק זקוק לסמלים, מקדש-מעט להמוני החללים והגיבורים האלמונים. ההנחה שחיילי צה"ל, שירו על פלשתינים בצומת נצרים, הם שהרגו את הילד החבוק בזרועות אביו בדיוק לפני שבע שנים - היא הסבירה ביותר. ככל הזכור, בשום מקרה אחר לא ירו פלשתינים לעבר צה"ל ופגעו בילד פלשתיני.
"אבל גם אם יש בכך ספק, אין הרי ספק שצה"ל הרג והורג ילדים. לכן העיסוק המגוחך בשאלה, שלא תיפתר עוד לעולם, מי הרג את א-דורה, איננה אלא סערה בכוס מים מעופשים ...".
ובהארץ הכתיבה לא פחות אוהדת לפלשתינים.
כחוקר, אני עוקב משך שנים אחר שקרי תעמולה במלחמה. לפלשתינים אין פטנט על הדבר, למרות שעשו חיל בתחום הזה. לכן, מציקה לי העובדה, שמדינת ישראל אינה עושה כמעט דבר למען פיליפ קרנסטי, היהודי הצרפתי, שיצא נגד פראנס 2. תודה לאל, יש לקרסנטי די משאבים להילחם לבדו (ואין הכוונה רק למשאבים כספיים). קרסנטי אוהב את מדינת ישראל, אך קשה להתמודד עם האויב כשסכין תקועה בגבך מבית... ואם איני טועה, מדינת ישראל ויוקרתה אינן עסקו הפרטי של קרסנטי.
"זה לא נראה טוב כאן בצרפת, שממשלת ישראל אינה תומכת בי", אמר קרסנטי בראיון טלפוני עם בועז מושקוביץ, במהלך ערעורו,
והוסיף: "הבעיה הגדולה שלי היא ממשלת ישראל. אני לא ביקשתי מהם כסף, אני מנהל את המשפט על חשבוני, אבל הם צריכים לגבות אותי ולהביע תמיכה. כעת האויב הגדול ביותר שלי הוא שגריר ישראל בצרפת דני שק, שמתראיין בתקשורת נגדי ומכנה אותי 'חובב קונספירציות'. עם ישראל צריך ללחוץ על מנהיגיו שיעמדו לצדי".
קרסנטי האשים לא אחת את ממשלת ישראל ואת נציגיה בהכשלתו. האם למשרד החוץ, או לדני שק, אישית, יש אינטרס, שמכפישי ישראל מפראנס 2 ינצחו את קרסנטי?!
כנראה, הדרך לפסק-דין חלוט - בידי בית המשפט העליון של צרפת - ארוכה. אנדרלין ופראנס 2 לא יוכלו לבלוע את תפוח-האדמה הלוהט, ויערערו (בניגוד להיגיון); ובמקביל, תבע הפיזיקאי נחום שחף מהארץ ומשארל אנדרלין נזיקין בשיעור אסטרונומי על התקפותיהם עליו ועל חווֹת-דעתו בפרשה.
יהיה שמח במערכות הללו בתסריט עלילת-הדם סביב "הריגת מוחמד א-דורה". אני מקווה, שתיגלל כל העלילה נוכל לדעת מה מניע את דני שק, את הארץ, את עיתוני ישראל (ששותקים בעניין הצלחתו של קרסנטי) ואת משרד החוץ הכושל שלנו בפרשה זו.
והערה אישית - איני מכיר את אנדרלין. שמעתיו בכנס, שארגן מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, לאור כזבי הפלשתינים על "טבח בג'נין" לכאורה במבצע "חומת מגן". אנדרלין לא אמר בכנס במפורש, שהוא תומך בגרסה הפלשתינית, אך לא הסתייג ממנה (וכידוע, זה היה שקר בוטה, שנתמך בכזבים של טריה לארסן, הנורווגי, שייצג את מזכיר האו"ם במזרח התיכון), וביקר בחריפות את צה"ל.
