יש הטוענים שהחוק להבניית שיקול הדעת בענישה יביא להחמרתה, משום שהקריטריון הראשון בו נקבעה ההלימה בין העבירה לבין העונש. כך אומר (יום ב', 21.5.12) שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין. הוא ציין, כי סקר שנערך בארה"ב העלה שהנחיות שניתנו לשופטים לגבי דרך קביעת העונש (לפני שבוטלו בידי ביהמ"ש העליון), העלה שמספר האסירים הוכפל בתוך 20 שנה - דבר המלמד שאכן הבניה שכזו מביאה להחמרה. החוק - תיקון 113 לחוק העונשין - ייכנס לתוקפו ב-10 ביולי 2012.

ג'ובראן הביע ספק באפשרות שהחוק יגביר את האחידות בענישה, שכן הוא מטיל על השופטים לקבוע תחילה את מתחם הענישה - וכאן נותר פתוח המרווח לשיקול דעתם של השופטים. לדבריו, לא ברור האם החוק יחייב את השופטים לנמק את הענישה גם כאשר מדובר בהסדרי טיעון. עוד הביע ג'ובראן את החשש שהבניית הענישה תגדיל את מספר הערעורים, "דבר שהוא לא בריא".

נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר, העומדת בראש צוות של שופטים ליישום החוק, אמרה שהיא מוטרדת מהאופן בו ישפיע החוק על שופטי השלום והתעבורה, הנותנים גזרי דין רבים מדי יום "ואני לא יודעת איך זה יעבוד שם". לדעתה, מוטב היה ליישם את החוק באופן הדרגתי ולהתחיל מבית המשפט המחוזי ורק אז לרדת לערכאות הנמוכות יותר.

עוד אמרה ברלינר, כי העובדה שיש כעת לגזור את העונש על כל אירוע בנפרד, צפויה גם היא להביא להחמרת הענישה. לדעתה, במקרה של הסדר טיעון יבוא ההסדר במקום מתחם הענישה, אם כי בית המשפט יהיה רשאי לשלול את המתחם - כשם שהוא רשאי שלא לאשר עסקת טיעון.

בתשובה לשאלת News1, אמרה ברלינר כי אחד הנושאים שיטופלו יהיה הדרכת השופטים כיצד לכתוב את גזרי הדין, כך שלא יהיו בבחינת צ'ק ליסט טכני. היא הזכירה, שכבר כיום עוברים השופטים סדנות בכתיבת פסקי דין וגזרי דין, וכעת יהיה צורך לעסוק גם בהשלכות ההבניה.


"רמת הענישה במקרים רבים נמוכה מדי"


היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, אמר שהחוק שאישרה הכנסת שונה בצורה מהותית מזה שהציע משרד המשפטים. הוא הביע את החשש, שהחוק כפי שאושר יביא לסרבול הליך הענישה ולריבוי ערעורים, ולעומת זאת - לא ישיג את המטרה המרכזית שהיא אחידות הענישה. לדבריו, המצב כיום הוא "חוסר אחידות זועק לעיתים קרובות" ויש צורך להתמודד עם בעיה זו. "לא יכולה להיות אחידות בענישה כאשר כל שופט קובע לעצמו את מתחם הענישה", טען מזוז. ג'ובראן הגיב באומרו, כי אם מטרת החוק הייתה אחידות בענישה - החוק מיותר, משום שערכאת הערעור היא שכיום עושה סדר בנושא זה ומבטיחה את האחידות.

לדברי מזוז, הצעת החוק המקורית קבעה שיש לקבוע עונש מוצא - דהיינו: עונש שממנו יתחיל השופט את השיקולים ולחומרא - ושעל השופט לפרט את שיקוליו ולנמק את ההחלטה אליה הגיע. ואולם, הכנסת ביטלה את מרכיב עונש המוצא בשל טענה שהדבר יגרום להחמרת הענישה, ומזוז הביע ספק האם הנושא יקודם למרות שרשמית הוחלט לדון בו בנפרד. "רמת הענישה במדינת ישראל במקרים רבים נמוכה מדי ואינה הולמת", הוסיף מזוז, באומרו שכלל אינו חושש מהאפשרות שהחוק יחמיר את הענישה.

עו"ד רחל תורן, לשעבר יו"ר הפורום למשפט פלילי בלשכת עורכי הדין, סבורה שהחוק לא יכניס שינוי משמעותי משום שממילא הרוב המכריע של העונשים נקבעים בעסקות טיעון. לדבריה, המוטיבציה לעריכת עסקות טיעון גוברת ממילא, משום שהענישה בהן נמוכה מאשר בגזירת העונש בידי בית המשפט, ולכן השלכות החוק יהיו שוליות. עוד הזהירה מפני סרבול של גזרי הדין בשל הצורך לענות על כל דרישות החוק, וציינה שלא תהיה כל אפשרות לתת גזר דין בו במקום גם בתיקים פשוטים. "קראתי את החוק וצריך 800 בפסיכומטרי כדי להבין איך העסק הזה עובד", העירה.


"הקריאה להחמרת הענישה נובעת מבורות"


השופטת בדימוס ד"ר עדנה קפלן-הגלר אמרה: "החוק הזה הוא פספוס אחד גדול. אם אני צריכה לקרוא חוק כמה פעמים כדי להבין אותו, לא עשינו עסק. יש לפנינו דחליל שאין עליו בגדים ראויים, הוא רק מבריח את עורכי הדין, ואילו הייתי עדיין שופטת - הוא היה מבריח גם אותי. שופט שיצטרך לנמק הכל, יפחד מה יגידו בערעור. זה נורא שיהיה צורך לכתוב כל כך הרבה עמודים לעניין ענישה. מה עושה שופט נורמלי? הוא מסתכל על הנאשם, על מעשיו, על נסיבותיו האישיות, הוא קורא את התקדימים. אז מה אנחנו רוצים לבוא ולומר - ששופטים עד היום לא עשו את הדבר הזה שנקרא 'הלימה'? זו חקיקה רעה מאוד".

ד"ר ענת הורוויץ מהאוניברסיטה העברית והסניגוריה הציבורית הביעה את החשש, שמא לדעתה של ברלינר - מתחם הענישה יהיה למעשה עונש המוצא. היא טענה, כי אין מקום להחמיר בענישה, שכן מספר האסירים בישראל כבר גבוה ביחס לעולם ומספרם הוכפל בשנים 2006-1997, למרות ירידה של 30% בפשיעה המדווחת. "מאחורי הקריאות הפופוליסטיות להחמרת הענישה והטענות כאילו שופטי ישראל רכים מדי, עומדת בורות", אמרה. היא גם אינה חוששת מסרבול גזרי הדין, ולדעתה מוטב שהשופטים יקדישו יותר זמן לחשיבה לפני שיגזרו את הדין.

עו"ד זכי כמאל אמר שהוא מופתע כיצד שופטי ישראל לא התנגדו לעצם קיומו של החוק, שכן משמעותו היא ששיקול הדעת שלהם ב-64 השנים הקודמות היה לקוי. הוא טען, כי על הענישה להביא בחשבון את הפערים התרבותיים הקיימים בחברה הישראלית - גורם אליו לא מתייחס החוק. "את נושא אחידות הענישה יכול בית המשפט העליון לפתור על-ידי כמה תיקים", הוסיף כמאל. עוד טען, כי החוק לא יסייע בשיקום עבריינים, והעיר ששופטים רבים מזלזלים כיום בתסקירי שירות המבחן.

עו"ד אבי עמירם הצטרף לביקורת על החוק והעיר, כי הוא אושר בידי 13 חברי כנסת בלבד. גם הוא התייחס לחוסר האפשרות ליישמו בימי מיקוד פליליים, וקרא לדחות את יישומו. אם הדבר לא ניתן, הוסיף עמירם, יש להתחיל ביישומו בבית המשפט המחוזי ולא בתיקים המסתיימים בעסקות טיעון. "החוק הזה לא השיג את מטרתו", סיכם עמירם, "וקיבלנו שעטנז שיביא רק להחמרה בענישה, כאשר לאסיר יש רק 2-1.5 מ"ר".