"יש ליתן תוקף לרצון הצדדים, יש להגשים את האוטונומיה של הצדדים. יש להניח קיומה של חזקה פרשנית כי הצדדים נתכוונו למשתמע מלשון החוזה. אולם, חזקה זו ניתנת לסתירה, ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת, היא ניתנת לסתירה כשברור שהלשון מכוונת לכך - שהצדדים התכוונו לדבר שאינו מוצא ביטוי אמיתי בניסוח של החוזה". כך אומר (יום ד', 23.5.12) המשנה לנשיא בית המשפט העליון,
אליעזר ריבלין, במושב על דיני חוזים בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין.
ריבלין התייחס להלכת אפרופים של הנשיא
אהרן ברק ולתיקון לחוק החוזים שבא בעקבותיה. לדעתו, "אחרי ככלות הכול ובשוך ענני האבק שהתאבכו מעל לשון החוק, דפי הפסיקה וכתבי המלומדים - לא יכולה להיות מחלוקת באשר לדרך בה יפורשו החוזים, ולתכלית הפרשנית, וכי בסופו של יום, חרף המחלוקת התיאורטית, הרי בפועל נוקטים בתי המשפט באותה דרך ומבקשים להגשים את אותה מטרה".
ריבלין טוען, כי למעשה אין לדבר על הלכת אפרופים אלא על המיתולוגיה של הלכת אפרופים, בה נוצר הרושם כאילו ברק ביקש להציב את פרשנותם של בתי המשפט מעל עמדתם של הצדדים לחוזה. בפועל, אומר ריבלין, בית המשפט העליון עצמו לא פעל כך ובהמשך הדרך "כיוונן" את הלכת אפרופים, קבע שהחזקה היא שהכתוב בחוזה משקף את דעתם של הצדדים, ו"לעתים אפשר לסתור את החזקה הזו, לעתים אין מנוס מלסתור את החזקה - בשל שכל פרשנות אחרת אינה אפשרית".
ריבלין התייחס גם למחלוקת לגבי כוונתו של המחוקק בתיקון לחוק החוזים - האם עיגן את הלכת אפרופים או ביטל אותה: "ושוב כולנו - בתי המשפט והמלומדים - משקיעים זמן ומשאבים אחרים בניסיון להתחקות אחרי כוונת המחוקק. משקיעים משאבים רבים כדי לבחון אם קיימת מחלוקת בין השופטים באשר לדרך הפירוש הראויה לגבי חוזה. משאבים רבים מוקדשים לרטוריקה - עד שלא נותר בנו הכוח לעסוק במה שבאמת אנו נדרשים לו - להתחקות אחר כוונתם המקורית של הצדדים. לגבי הצורך הזה אין מחלוקת בין השופטים".
