בית המשפט העליון אישר (יום ב', 28.5.12) הגשת תביעה ייצוגית נגד מוטי זיסר, אלביט הדמיה שבשליטתו, חברת אלרון ושורה של דירקטורים בחברות אלו, בטענה לקיפוח המיעוט בסדרת עסקות בהן רכש זיסר את אלביט הדמיה מידי אלרון.

את הבקשה הגישו שורה של משקיעים מוסדיים שהחזיקו במניות אלרון, ובראשן קופת הגמל גדיש. בין הנתבעים מצויים רחל לוין, שהייתה מנכ"ל אלסינט; שמעון יצחקי, כיום יו"ר אלביט הדמיה; שלום זינגר, לשעבר מנכ"ל הבנק הבינלאומי ומנכ"ל משרד האוצר; הרב אלימלך פירר; ברכה זיסר, רעייתו של מוטי זיסר; עוזיה גליל, לשעבר מנכ"ל אלסינט; עמנואל גיל, שהיה נשיא אלסינט; דב תדמור, לשעבר מנכ"ל דסק"ש; יורם טורבוביץ, לשעבר מבכירי אי.די.בי; דורון בירגר, שהיה מנכ"ל אלביט; ופרופ' משה מני.

הרקע לתביעה הוא שורה של מהלכים סבוכים שבוצעו בשנת 1999, בסיומם רכש זיסר את אלביט הדמיה, ואלסינט רכשה את פעילות המלונות של זיסר ואת חלקו במרינה בהרצליה. המשקיעים המוסדיים טענו שקופחו בעסקות אלו, במיוחד בהחלטה שלא לחלק דיבידנד לאחר מימוש נכסיה של אלסינט ובמכירת השליטה באלביט הדמיה מידי אלרון לזיסר.


הליך אישור חפוז בדירקטוריון


בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הבקשה לאשר את התביעה הייצוגית, אך בית המשפט העליון קיבל אותה לגבי שלוש מן העסקות. הנשיאה בדימוס דורית ביניש קבעה, כי המבקשים הוכיחו לכאורה שקופחו במכירת השליטה מאלרון לזיסר ובביצוע עסקות המלונות והמרינה. ביניש מקבלת את הטענה, כי הליכי אישור העסקות הללו "מעוררים חשש כבד בדבר הגינות עסקות המלונות והמרינה":

"בענייננו הצביעו המערערים על כמה נתונים שיש בהם כדי לעורר חשש בדבר קיפוח המיעוט בעסקות המלונות המרינה, ובעיקר: הליך אישור חפוז בדירקטוריון החברה כאשר קיימים סימני שאלה ביחס למידת עצמאותם של חברי הדירקטוריון, הגרעונות שהופיעו בדוחות הכספיים של החברות הנרכשות (ובדוחותיה של אלסינט בשנים שלאחר הרכישה), וירידה דרסטית בערך מניית אלסינט... די בסימני שאלה אלו, בצירוף העובדה שעסקות המלונות והמרינה לא אושרו באסיפת בעלי מניות, על-מנת להעביר את נטל ההוכחה אל שכם המשיבים".

ביניש מתארת את הליכי אישור העסקות ואומרת: "מצופה מחברי דירקטוריון, ומחברי ועדת ביקורת בפרט, בבואם להתמודד עם הערכות שווי שהינן קריטיות להערכת היותה של העסקה לטובת החברה, להפעיל מידה סבירה של בחינה ובדיקה ביקורתית. עליהם לרדת לעומק הסוגיה, ליטול חלק פעיל בדיון ולהפנות שאלות לרואי החשבון וליועצים המשפטיים, וכל אלו, על פניו, לא התקיימו במקרה דנן. ודוק, איננו קובעים כי המחיר ששילמה אלסינט בעבור הנכסים אותם רכשה במסגרת עסקות המלונות והמרינה היה אכן מופקע, כטענת המערערים, אלא כי לא הוכח ההפך מכך".


לצרף עו"ד בעל ניסיון


על מכירת השליטה באלביט הדמיה לזיסר אומרת ביניש: "אירוע מכירת השליטה לווה בסימנים המחשידים הבאים: המרחק בין תחומי הפעילות של החברות, סמיכות הזמנים בין מכירת השליטה, החזרה מהכוונה לבצע הצעת רכש וביצוע עסקות המלונות והמרינה, קיומה של תנית שיפוי בהסכם מכירת השליטה ותשלום פרמיית שליטה גבוהה לאלרון. לטעמי, אירוע מכירת השליטה מידי אלרון לאירופה-ישראל ואירוע עסקות המלונות והמרינה קשורים זה בזה בקשר הדוק עד שלא ניתן לאמוד את היקף הפגיעה בציפיות הסבירות של בעלי מניות המיעוט באלסינט כאשר מנתקים בין השניים".

לבסוף הורה ביהמ"ש העליון לעו"ד נירה להב, המייצגת את המשקיעים המוסדיים, לצרף אליה עו"ד בעל ניסיון בניהול הליך מסוג זה. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי בחיפה, כדי שידון בו כתביעה ייצוגית. יצוין, כי השופט גדעון גינת, שדחה את הבקשה, הועבר בינתיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כך שהתיק יובא בפני שופט אחר.