עורך ynet: "איומי הפרטיות <br>הגדולים - מקורם בכנסת"

איגוד האינטרנט הישראלי ערך הבוקר יום עיון דוברים פרלמנטריים, בנושא "פרטיות וחשיפה ברשת: איפה עובר הגבול?", אשר נפתח בחבר-דיון בהנחייתה של ליאת רון, כתבת מוסף סוף-השבוע של גלובס ופרשנית בלילה כלכלי. במהלך חבר-הדיון התייחס

יון פדר, העורך הראשי של ynet, התייחס לגורמים המאיימים על שינוי תפישת הפרטיות של משתמשי האינטרנט: "מה שהשתנה בתפיסת הפרטיות של היום הוא הזכות להישכח. בעולם החדש שום דבר לא נשכח. אנחנו מתעדים את עצמנו, והעולם אוגר עלינו נתונים. הגורם האמיתי שמאיים על הפרטיות שלנו, הם מיזמים שמקורם בכנסת. לחלקם יש אומנם מטרה נכונה, אך איומי הפרטיות הגדולים ביותר אותם כל ישראלי חווה, הם פרי יוזמות פרלמנטריות. לדוגמה: חוק המאגר הביומטרי, שאם יתממש ויהפוך לחוק, תהיה ישראל היחידה בעולם שתחזיק מאגר טביעות אצבע של כל תושביה. עוד פיילוט מוזר למדי אך צודק בעיקרו, זו הקמת הרשומה הרפואית הלאומית. מדובר ברצון נכון בבסיסו, המיזם יעניק מידע רפואי שישמש כל רופא שתגיעו אליו, אך מתנהל באופן לא נכון; חוק נתוני התקשורת; עיר ללא אלימות של העיריות, שמרשתת את העיר במצלמות, ועוד. מיזמים אלה יחד, יוצרים עלינו מאגר מידע עצום ומפחיד. אנו מאוימים על-ידי ממשלתנו אנו. למיזמים אלה מוכרח להתלוות מערך של חיסיון מידע ושמירת הפרטיות. הבעיה אינה בעצם קיומו של המיזם, אלא בחוסר המודעות לצורך לשמור על הפרטיות שלנו. בעולם שבו כל הרשתות מחוברות ומקושרות לאינטרנט, ניתן לחשוף כל דבר עלינו בעזרת תחכום בסיסי בלבד".

גיא בקר, קרימינולוג מומחה להיבטים של פסיכולוגיה חברתית מביה"ס לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה, התייחס לאפשרות להנהיג רגולציה על נושא הפרטיות: "מצלמות שמפוזרות ברחובות, שנועדו למנוע אלימות, עשויות להוות איום על הפרטיות שלנו כי אנו מתועדים. אך במקרה זה מחיר הוויתור על הפרטיות עדיף, מפני שאם לא נצא מהבית עקב פחד מאלימות, אזי הפרטיות שאנו שומרים עליה לא שווה דבר. יש מקום לרגולציה, אך יש לזכור כי רגולציה עשויה לפגוע בחופש. רגולציה צריכה להתבצע באופן מינימלי ומאוזן. במידה שהמדינה תשלוט על תכנים נכנסים ויוצאים, זה יתבצע באופן טוטליטרי וזה בעייתי".

לינוי בר גפן, עיתונאית ומגישה בערוץ 2, אמרה: "בואו נפרק חשיפה לשני סוגים: חשיפת נתונים כמו כתובת הבית או מספר חשבון הבנק היא חשיפה שעשויה להיות מסוכנת. מאידך-גיסא, חשיפת רגשות ודעות דווקא מתגמלת לדעתי, והסיכוי שתוביל לפגיעה - קטן. אנו נמצאים בסוג של תקופה קתולית, בה הווידוי הוא תחליף לתיקון. במקום לתקן ניתן לספר ברשת עד כמה אתה גרוע ולקבל אמפטיה. יש לי בשורה אולי קצת לא נעימה למי שחושש לחשוף את עצמו ברשת: אתם לא כאלה מעניינים. אנשים לא קוראים את הטור של דנה ספקטור כדי לדעת משהו עליה, הם משתמשים בקריאת הטור שלה כדי ללמוד משהו על עצמם. אותו דבר ברשת. אף אחד לא קורא ציוצים שלי ברשת כדי לדעת עליי, אלא כדי ללמוד על עצמו. אני כלי".

בסיכום חבר-הדיון, סיכם יון פדר: "שום גוף ממשלתי לא יוכל לעשות רגולציה על גוגל או פייסבוק. הם חזקים יותר מכל ממשלה בעולם. בעולם בו אנו מתווכים את חיינו באמצעות מערכות כמו גוגל או פייסבוק, שעוסקות בכל - בידור, חברתיות, חדשות, חיפוש ועוד - אין כבר משמעות למושג הפרטיות. פרטיות זה פאסה".