עיתונאי שפוטר מידיעות: "קיימת צנזורה <br>פנימית לכתבות שאינן נוחות לראשי השלטון"

לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הוגשה היום תביעתו של מירון רפופורט, עיתונאי וראש דסק בידיעות אחרונות, הדורש לבטל את פיטוריו מהעיתון ולהחזירו לעבודה כראש דסק או עיתונאי וכן להצהיר כי פיטוריו נעשו "בשרירות, מטעמים זרים ושלא כדין".

רפופורט טוען, כי לפני כחודש קיבל מכתב פיטורין, "לאחר שבעת משמרת כראש דסק, אישר את פרסום המשפט 'שרון לא דיבר אמת', ככותרת למאמר-דעה חריף של מוטי גילת, שעסק בדוח מבקר המדינה ובביקורתו לגבי ראש הממשלה".

רפופורט (46) מצהיר בתביעתו, כי עבד בידיעות אחרונות זה 8 שנים, על-בסיס חוזה אישי, במהלכן מילא תפקידים שונים, בהם עורך חדשות החוץ, האחראי על ריכוז מערכת הבחירות בשנת 1999, רכז כתבים, ראש דסק ורכז פוליטי במערכת הבחירות האחרונה.

בתביעה, שהוגשה באמצעות עורכות הדין ארנה לין ותמר שטיבל, טוען רפופורט כי כראש הדסק, הוא היה אחראי על עריכת החלק החדשותי בעיתון, שכולל כ-20 עד 24 עמודי חדשות. "במסגרת תפקידו, ראש הדסק מרכז את הידיעות השונות שהועברו על-ידי הכתבים ומחליט אלו ידיעות יפורסמו, מה הנפח שיש לתת לכל ידיעה, היכן יש למקום אותה בעיתון ומה מידת ההבלטה בה תפורסם".

"ראש הדסק אחראי לאשר את הנוסח הסופי של החלק החדשותי בעיתון, קודם שהוא מועבר לדפוס - החל מתוכן הכותרות ומיקומן, דרך עיצוב עמודי החדשות וכלה בגודל התמונות".

העורך משה ורדי ביקש כותרת 'רכה'

לדברי רפופורט, ביום 5.8.03 פורסם דוח תשובה של מבקר המדינה לתגובת ראש הממשלה, אריאל שרון בנוגע לדוח המבקר העיקרי. בישיבת הערב, בה התלבט היכן למקם את תשובת המבקר, חיווה דעתו העורך הראשי של העיתון, משה ורדי ש"מתחת לניסוחיו המפותלים, המבקר אמר ששרון שיקר". עוד אמר בישיבת הערב, שהוא מבקש לטפל בתשובת מבקר המדינה ב'רכות', וציין שעל הכותרת להיות "רכה".

"בהתאם להנחייתו של ורדי, הכותרת הראשית שהמבקש נתן לסיקור תשובת מבקר המדינה היתה: 'דחיתי את כל טענות שרון". לצד הסקירה החדשותית, ייעד רפופורט מקום למאמר של "כתב בכיר" בעיתון, מרדכי (מוטי) גילת, שעתיד היה לפרסמו בהמשך הערב. "מאחר ומאמר הדעה היה ארוך משסוכם, המבקש קיצר אותו, תוך השמטת מספר ביטויים חריפים שהופיעו בו, וקיבל את אישורו של מר גילת לקיצורים אלו".

גילת, כך נטען, כתב בסוף מאמרו: "גולדברג בחר להיצמד ללשונו הסטרילית היבשה: 'מסקנתי הברורה והחד משמעית היא כי יש לדחות את טענות ראש הממשלה אחת לאחת'. לשון אחרת: שרון לא דיבר אמת", והציע כי המשפט האחרון ישמש ככותרת המאמר.

רפופורט טוען, כי "קיבל את הצעתו של מר גילת, שכן סבר שמדובר במשפט שמשקף נאמנה את תוכן תשובת מבקר המדינה, כמו גם את רוח מאמר הדעה כולו, ולפיכך ישמש כותרת ראויה". לדבריו, שתי הכותרות בנושא אינן חורגות מהנחיותיו של העורך ורדי. כמו כן, "מקובל שלכתב בכיר יש זכות לקבוע את הכותרת של מאמר הדעה שלו, והמבקש לא מצא מקום לחרוג מנוהג זה במקרה דנן".

למחרת: נזיפה טלפונית ממשה ורדי

לטענת רפופורט, למחרת היום בשעות אחר הצהרים, התקשר אליו ורדי ונזף בו על פרסום הכותרת, למרות בקשתו להיות 'רך' עם ראש הממשלה. ביום שלמחרת נאמר לו, כי על-פי בקשת ורדי הוא לא ישובץ יותר לתפקיד ראש דסק. 3 ימים לאחר מכן, ביקש רפופורט פגישת הבהרה עם ורדי, ובאותו יום ניתן לו מכתב פיטורין, בו נאמר בין היתר, "אנו מצטערים להודיעך על סיום עבודתך אצלנו עקב צמצומים".

על-אף שסיבת הפיטורין הרשמית שנמסרה לו היתה צמצומים בעיתון, רפופורט טוען כי הסיבה האמיתית לפיטוריו היא כותרת מאמרו של גילת. לדבריו, "בעיתון קיימת צנזורה פנימית למניעת פרסום כתבות שעשויות להיות לכל הפחות בלתי נוחות לראשי השלטון (באשר הוא) ולבעלי עמדות מפתח בממסד".

להוכחת טענתו כי סיבת הפיטורים אינה צמצומים, טוען רפופורט כי "על-פי הנוהג המקובל בעיתון לגבי פיטורים על רקע של צמצומים, ההחלטה על מספר העיתונאים המפוטרים וזהותם מתקבלת רק לאחר דין ודברים בין הנהלת העיתון לבין ראשי המחלקות השונות. לא זו בלבד שלאחרונה לא נערכו דיונים בין הנהלת העיתון לבין ראשי המחלקות, בכוונה לפטר עיתונאים על רקע של צמצומים, הרי שגם רון ירון (ראש מחלקת החדשות בעיתון והממונה הישיר על המבקש) הצהיר בפני המבקש שלא ידע על הכוונה לפטרו, ואף ציין שמדובר ב'תואנה מאד לא מוצלחת'.

עוד נטען, כי "ורדי עצמו התבטא בפני מספר לא מבוטל של עובדים בכירים בעיתון, שביקשו לשוחח עמו בעקבות הרחקתו של המבקש מתפקיד ראש הדסק ולאחר מכן פיטוריו, שהסיבה לפיטוריו של המבקש היא הכותרת של מאמר הדעה, שלא הייתה רכה דיה לשיטתו".

הקשר בין הון לשלטון

"רבות נכתב על הקשר בין הון לשלטון, ועל הסכנות האורבות לדמוקרטיה כתוצאה מקשר זה. סכנות אלו מקבלות משנה תוקף מקום שמדובר באחד מהתאגידים הכלכליים החזקים במדינה, שעומד במרכז מפת התקשורת וחולש על העיתון הנפוץ ביותר במדינה".

רפופורט טוען, כי פיטוריו "חושפים טפח מהצנזורה הפנימית של העיתון בעניינים שעומדים במוקד הדיון הציבורי... ויודגש: הצנזורה בה מדובר בעיתון חודרת לכל רבדיה של העבודה העיתונאית – החל מהנושא המסוקר, דרך מיקום הכתבות מעל גבי דפי העיתון וכלה בכותרות שניתנות לכתבות, כפי שמדובר במקרה דנן".

לדברי רפופורט, פיטוריו קיבלו תהודה ציבורית, "בין היתר מפי נשיא מועצת העיתונות והאגודה לזכויות האזרח, שמחזקים את הטענה שכותרת מאמר הדעה היא כותרת לגיטימית, שלא נפל בה כל דופי, ושפיטוריו של המבקש בעטיה של כותרת זו הם בגדר ניסיון של העיתון לצנזורה עצמית בניגוד לחובותיו כלפי הציבור".

"הבירור והדיון הציבורי הם לב ליבו של חופש הביטוי. אם לא יישמרו העקרונות שלעיל וניתן יהיה לפטר עיתונאי מעבודתו בעיתון, כפי שנעשה בנסיבות פיטוריו של המבקש, ייפגע בסופו של דבר עקרון שמשמש בסיס איתן לחוסנה של הדמוקרטיה".

האיזון בין זכות הקניין של הבעלים
ובין חופש העיתונות של הכתב

רפופורט מסכים כי "בהתנגשות שבין זכויות הבעלים, לזכויות העיתונאים, נקודת המוצא היא שבעל הקניין, הבעלים של העיתון, חופשי לעצב את הקו הכללי של העיתון". ואולם, שופטת בית הדין האזורי לעבודה (כיום סגנית הנשיא בית הדין הארצי; נ.ש.), השופטת אלישבע ברק, קבעה כי "צנזורה מצד המו"ל אינה לגיטימית ושאסור לו 'לשלול או להגביל שלא כדין את חופש העיתונות' של עיתונאיו, 'על-ידי התערבות יומיומית בצורת הכתיבה'". עם זאת, קביעה זו נחלשה מעט בערעור לבית הדין הארצי.

עוד טוען רפופורט, כי העיתון התנהל בניגוד לחובת האמון ותום-הלב הספציפיות שלו כמעביד, וכן חובת האמון של העיתון כלפי הציבור, וכי תגובתו של ורדי היתה בלתי סבירה ביחס למעשה שעשה. עוד הוא טוען, כי שמו הטוב נפגע, כמו גם זכות הציבור לדעת, שנפגעה אף היא.