ראשי הולילנד פארק - אביגדור קלנר, אמנון ספרן ושמואל גלאון - אישרו מתן שוחד של 240,000 דולר למהנדס העיר ירושלים דאז, אורי שטרית, תמורת הגדלת אחוזי הבנייה בפרויקט הולילנד. כך העיד (יום ב', 9.7.12) ש"ד בהמשך עדותו הראשית במשפט הולילנד.

ש"ד העיד על התנהלותו לאחר כניסת הולילנד פארק לפרויקט. הולילנד פארק היא שותפות בין פולאר בראשות קלנר (60%), קרדן נדל"ן (30%) ולאומי השקעות (10%), אשר רכשה מידי הלל צ'רני 82% מפרויקט הולילנד - כמעט את כל החלק שנועד למגורים. לדבריו, ה"החלטות הלא-שגרתיות" התקבלו בינו לבין צ'רני, קלנר, אמנון ספרן (מנכ"ל פולאר נדל"ן) ושמעון גלאון (מנכ"ל קרדן נדל"ן). לטענת ש"ד, למרות שלקלנר לא היה תפקיד רשמי בהולילנד, הוא היה מעורב בכל ההחלטות המהותיות; "הוא מסוג המנהלים הריכוזיים", אמר. ש"ד לא כיתב את קלנר במכתביו לספרן וגלאון, שכן - לדבריו - הלה ביקש ממנו לדבר איתו בעל-פה, לא לשלוח לו מכתבים, משום שכמנכ"ל חברת פולאר הציבורית חלה עליו חובת דיווח נרחבת.

ידעו על הקשרים הלא-כשרים

לדברי ש"ד, ראשי הולילנד פארק ביקשו את סיועו בקידום תב"ע ד' משום ש"קלנר ידע שאני משלם שוחד. דיברתי איתו על זה לא פעם ולא פעמיים, וספרן וגלאון ידעו שיש לי קשרים". בקשתם הייתה "לשנות לחלוטין את כל הבינוי, לזרוק החוצה את כל מה שאושר בידי הוועדה המחוזית והמועצה הארצית ולבנות משהו שמשנה לגמרי את אופי הפרויקט".

לדברי ש"ד, רק בסוף 2002 הכניס את ספרן וגלאון לתמונת השוחד, עליה כבר ידע קלנר. "על קלנר זה היה מקובל, דיברנו על הדברים האלה כבר קודם. גלאון היה בהתחלה בשוק, ואז הוא אמר לי שהוא רגיל לזה ברומניה [שם פעלה קרדן נדל"ן]. הוא אמר ששם הוא ידע כמה הוא משלם לכל שר ולכל פקיד וידע כמה הוא מקבל, ופה הוא לא בטוח מה הוא מקבל. ספרן היה בשוק טוטלי מכל הנושא, אבל בסוף הוא קיבל את זה".

ש"ד טען, כי צ'רני ביקש להכניס את אנשי הולילנד פארק לסוד השוחד, שכן כבר בשנת 2000 הוא לא רצה להמשיך לבדו לשאת ב"הוצאות המיוחדות". ב-2002 אמר צ'רני, לדברי ש"ד, כי "הגיע הזמן שהם ישאו בהוצאות שלהם ושכל אחד ישלם את החלק שלו. באותה תקופה כבר הכרתי יותר טוב את האנשים", ולכן היה מוכן באותה עת לשתף אותם בפרטי פעילותו.

"גם בין גנבים יש הגינות"

במקביל, בסוף 2002, נחתם הסכם בין ש"ד לבין הולילנד פארק, בו התבקש ש"ד להביא לכך שמהנדס העיר, אורי שטרית, יסכים לאשר תוספת של 20% במספר יחידות הדיור בפרויקט בהתאם ל"תוספת שבס". לדברי ש"ד, תוספת זו כוונה לבניינים בודדים ולא לשכונות של 1,000 יחידות דיור, והחלתה על הולילנד הייתה תלויה ברצונו הטוב של שטרית. ספרן פנה קודם לכן לוועדה המקומית ולא נענה, ולכן התבקש ש"ד לעשות זאת באמצעות שטרית. על-פי אותו הסכם, לקח ש"ד על עצמו את הסיכונים הכרוכים בהתקשרות, ולדבריו הכוונה הייתה לתשלומי השוחד לשטרית. ש"ד טוען, כי קלנר ידע על ההסכם ואישר אותו.

על-פי הסכם זה, הובטחו לש"ד 240,000 דולר - מחציתו במועד החתימה ומחציתו עם קבלת האישור. לדברי ש"ד, הסכום כולו נועד לתשלום כשוחד לשטרית ואכן הועבר לו, ועל התשלום ידעו קלנר, ספרן וגלאון. השופט דוד רוזן: "איך אתה יודע שהם ידעו?" ש"ד: "כי אמרתי להם". רוזן: "ברחל בתך הקטנה". ש"ד: "אמרתי להם שאף אגורה מהכסף הזה לא תיכנס לכיסי". רוזן: "אני רואה שרק ספרן וגלאון חתומים על ההסכם". ש"ד: "הוא ביקש לא להיות חתום בגלל מעמדו בחברה ציבורית. הוא לא רצה שיתגלגלו אצלו במשרד ניירות".

התובע, עו"ד יהונתן תדמור, שאל את ש"ד מדוע הוא עצמו לא קיבל שכר תמורת עבודה זו. ש"ד השיב, כי הועסק אז בידי הולילנד תיירות ולא ראה לנכון לקבל שכר מהולילנד פארק. סניגורו של אהוד אולמרט, עו"ד רועי בלכר, העיר בקול: "זה היה חלק ממכסת הפרו-בונו". ש"ד: "גם בין גנבים יש לפעמים קצת הגינות". בתגובה לצחוק מספסלי ההגנה, אמר רוזן בחיוך: "זה לא מקובל על עורכי הדין". ש"ד: "אני מכיר עורכי דין 50 שנה, אני לא בטוח באיזה צד הם". ש"ד טען, כי צ'רני ידע על הסדר זה, שהיטיב גם עימו, שכן הוא היה מקבל 18.5% מכל שקל נוסף שהיה נכנס לקופת הולילנד.

שטרית אכן אישר את התוספת להולילנד, אשר לדברי ש"ד קבע את סכום השוחד. "הסכום הועבר אליו בשתי צורות: בצ'קים כנגד חשבוניות פיקטיביות ובצ'קים אישיים שלי", אמר. "בסדר הגודל הזה, האישור חריג לחלוטין, גם מבחינת ההיקף וגם משום שניתן על ידו אישית מבלי הבאתו לאישור בוועדת המשנה [לתכנון ובנייה]".