הנשיא הצרפתי,
ניקולא סרקוזי,
החייכן, הלבבי,
הידידותי
והכל כך שרמנטי.
הגיע לישראל לחגיגות השישים,
בכנסת-המפולגת - המותשת, הפיח קצת חיים
ואת כולם כל כך הרשים.
התרפק על ידידות שני העמים,
בצרפתית מתנגנת, נשמע כל כך מקסים.
הרעיף מחמאות
הבטיח הבטחות.
איני יכולה לשכוח את המעמד החגיגי,
קריאת רחוב ברמת גן - "שד' העם הצרפתי"
היינו ילדים וזה היה ממש מזמן,
היינו מדינה בראשית הדרך - עם קטן.
מנדס פראנס, נציג צרפת, התנשק והתחבק על הבמה,
אבל אחרי כמה שנים, היחס לישראל השתנה.
חברויות חדשות ואינטרסים אחרים,
גרמו לצרפת להתעלמות מההבטחות ומהרבה מילים.
הטלוויזיה והעיתונות, הנשיא והשרים,
התעניינו בעיקר באשתו, שהצטרפה לטיולים.
גם עיתון הארץ, אשר בדרך כלל נראה לי שפוי ומאוזן,
שינה את תדמיתו ברוח הזמן.
ובחצי עמוד הציג את התמונה
של קרלה ברוני - המחייכת - היפה.
"שקר החן והבל היופי"
(משלי לא' פסוק ל')
לפי התורה, כפי שמסופר בספר מלכים,
לשלמה היו שבע מאות נשים
ושלוש מאות פלגשים.
למרות שחלק מהנשים נשא -משיקולים מדיניים,
אין לי ספק כי לפי מבחן היופי באותם ימים,
גם הוא לא רצה לראות בארמונות,
נשים מכוערות.
בפרקי אבות, פרק רביעי משנה כ"ז
אומר רבי מאיר,
"אל תסתכל בקנקן ,אלא במה שיש בו."
נשמע כל כך סביר.
אך עם כל הכבוד לפרקי אבות,
זו עובדה ואין מה לעשות,
למרות המליצות והמילים היפות,
המראה הטוב, מוסיף הרבה נקודות ויתרונות.
בסיפור על שרה אמנו
(בראשית יב' פסוק טו')
"ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאוד.
ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה
ותוקח האשה בית פרעה
ולאברהם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר
וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים".
בסיפור רבקה ואליעזר
(בראשית כד' פסוק טו')
"והנערה טובת מראה מאוד"
מה שהיה הוא שיהיה, אין מה לעשות,
גם נשיאים ומדינאים קשישים,
מעדיפים לארח ולנשק נשים,
יפות.
