המדינה וההגנה לא היו חלוקות בעובדה שלזכותו של אהוד אולמרט נוצרו במשרד הנסיעות ראשונטורס עודפים בסך למעלה מ-90,000 דולר מנסיעות בהזמנת ארגונים שונים כאשר שימש כראש עיריית ירושלים וכשר התמ"ת. המחלוקת הייתה בשאלות האם מדובר היה בשיטת מירמה או בטעויות ובאי-הבנה; האם אולמרט התכוון להשתמש בכספים אלו למימון נסיעות פרטיות שלו ושל בני משפחתו; האם אולמרט הורה על גביית הכספים והשימוש בהם, או שכלל לא ידע על כך; והאם זקן הורתה על אותו שימוש. מחלוקת נוספת הייתה בשאלה האם הם פעלו לעקיפת המכרז הממשלתי בו לא נכללה ראשונטורס בין ספקי שירותי הנסיעות לחו"ל.

תחילה קובע בית המשפט, כי אין די ראיות להוכחת קיומה של שיטת מירמה. בלשכתו של אולמרט בעירייה ובמשרד התמ"ת לא היו נהלים לביצוע הנסיעות וכל אחת טופלה לגופה. היו נסיעות שניתן היה ליצור בהן עודפים אך הדבר לא נעשה, והיו נסיעות שהסתיימו בחוסר. לא היה ממשק בין כרטיסו האישי של אולמרט בראשונטורס לבין משרדו. לא היו יחסים מיוחדים בין אולמרט לבין בעלי ראשונטורס ועובדיו, והרישומים נעשו בגלוי - דבר העומד בניגוד לקיומה של כוונת מירמה.

הוכח שהכספים שימשו למימון או שדרוג בנסיעות ציבוריות, ולא הוכחה כוונה להשתמש בהם למימון נסיעות פרטיות. אומנם הכספים שימשו גם למימון נסיעותיהם של עליזה אולמרט וילדיהם של בני הזוג, אך בחלק מהנסיעות ניתן היה לקבל מימון ציבורי עבור עליזה, ואילו ילדיהם השתמשו פעמים רבות בנקודות הנוסע המתמיד של אביהם.


לא ניתן לשלול את גירסתו


על העדר מודעותו של אולמרט לנעשה למד בית המשפט מעדותה של מתאמת הנסיעות, רייצ'ל ריסבי-רז, ומכך שלא נמצא שום מסמך בו מנחה אולמרט לשלם מהכספים העודפים תמורת נסיעות פרטיות. אומנם קיימים מסמכים העשויים ללמד על מודעותו לקיומם של כספים אלו, אך ניתן גם לקבל את פרשנותו של אולמרט לאמור בהם. אולמרט היה אדם עסוק ביותר ולא ניתן לשלול את הסברו לפיו לא התעמק בכתוב בהם. כמו-כן, לא ניתן לשלול את סבירות טענתו של אולמרט, לפיה הניח שנסיעותיהם של בני משפחתו מכוסות בנקודות הנוסע המתמיד שלו.

לעומת זאת קובע בית המשפט, כי שולה זקן ידעה על כך שנגבו במירמה כספים עודפים מהארגונים. בין היתר מתבססת קביעה זו על מסמך בכתב ידה של זקן, בו הורתה לריסבי-רז לגבות כספים עודפים משני ארגונים בגין נסיעה שכבר כוסתה במלואה. מאחר שזקן בחרה שלא להעיד, היא לא מסרה גירסה שתסתור את הראיות נגדה. בית המשפט אומר, כי לנוכח מעמדה הרם של זקן בלשכתו של אולמרט, בהחלט ייתכן מצב בו היא ידעה ועשתה דברים שהוא עצמו לא ידע ולא עשה. בעניין זה מצטט בית המשפט את דבריה של ריסבי-רז, לפיהם אולמרט וזקן היו "כמעט בן אדם אחד". בית המשפט קבע, עם זאת, כי לא היו נסיבות מחמירות במעשיה של זקן, שכן כאמור לא הוכחה מירמה שיטתית ומתוכננת.

מעיון בפסק הדין עולה, כי דווקא עדותה של ריסבי-רז מטעם המדינה מהווה נימוק מרכזי בזיכויו של אולמרט בפרשת ראשונטורס. בית המשפט קובע שהיא הייתה עדה אמינה ועקבית, שהשתדלה לומר את האמת גם כאשר זולא הייתה נוחה לאולמרט - אותו, לדבריה, היא מעריצה - ועשתה מאמצים להיצמד לאמת ולעובדות העולות מן המסמכים. ריסבי-רז העידה שאולמרט לא ידע על העודפים והשימוש בהם, אלא רק הינחה אותה אלו הזמנות לקבל ומתי לבצע שדרוג באמצעות נקודות הנוסע המתמיד שלו, ובית המשפט קיבל את עדותה. עוד קבע בית המשפט, כי ריסבי-רז רק הניחה שאולמרט ראה את טבלאות הסיכום השנתיות, אך אין היא יודעת זאת בוודאות.


גרסאות במשטרה ובבית המשפט


בית המשפט דחה את בקשת המדינה לקבל את עדותה של ריסבי-רז במשטרה ולהעדיף אותה על פני עדותה בבית המשפט בשני נושאים מרכזיים: השימוש בכספים עודפים למימון נסיעות פרטיות והנחיות שקיבלה מאולמרט וזקן לגבי מימון הנסיעות. השופטים אומרים, כי המסמכים שערכה ריסבי-רז בשנים 2004-2003 תומכים בגירסתה בבית המשפט בנוגע לאי מימון הנסיעות הפרטיות. עוד הם אומרים, כי ייתכן שבחקירתה רצתה ריסבי-רז לרצות את החוקרים וקיבלה את עמדתם לפיה העודפים שימשו למימון נסיעות פרטיות, אך שבה וטענה שאינה יודעת כיצד מומנו נסיעות אלו. בנוגע להנחיות אומר בית המשפט, כי למעשה אין סתירות בין עדויותיה של ריסבי-רז במשטרה ובבית המשפט.

לעומת זאת, העדיף בית המשפט את גירסתה במשטרה של הדר זלצמן-שיפוני, עובדת משרד ראשונטורס, בניגוע לשימוש בעודפים למימון נסיעות פרטיות של אולמרט ובני משפחתו. במשטרה היא אמרה, כי לא ידעה על קיומה של שיטה ליצירת עודפים למימון נסיעות פרטיות, אך "תוך כדי החקירה החלו להיטשטש אצל זלצמן הגבולות בין זכרונה לבין הדברים שעלו בחקירה" והיא החלה לדבר על קיומה של שיטה כזו. גירסה מאוחרת זו הוצגה גם בבית המשפט, אולם השופטים העדיפו כאמור את גירסתה הראשונה במשטרה, בין היתר משום שהגירסה המאוחרת סותרת מסמכים מזמן אמת.

בשולי נושא זה, מתייחסים השופטים למסמך הרענון שנמסר לזלצמן ערב עדותה, ואשר היה למעשה סיכום של גירסתה בצורה של שאלות ותשובות. הם מקבלים את עמדת המדינה, לפיה המסמך נמסר לזלצמן בטעות, ומעירים על הצורך להקפיד בעתיד שלא לחזור על טעות זו, אך אומרים שנראה שהוא השפיע על עדותה משום שהיא השתמשה בביטויים שנכללו בו.


הנסיעות נבחנו אחת-אחת


בית המשפט לא קיבל את עדותה של רייצ'ל מור, שעבדה בלשכתו של אולמרט בעיריית ירושלים, ולפיה הייתה ידיעה על התשלומים העודפים. לדברי השופטים, ייתכן שהארגונים שהתלוננו על העלויות עשו זאת בשל גובהן ולא משום שידעו על מימון כפול, והם גם מצביעים על אי דיוקים נוספים בעדותה.

בית המשפט בוחן אחת לאחת את 17 הנסיעות בהן לטענת המדינה נוצר מימון כפול וקובע, כי באף אחת מהן לא ניתן לקבוע שאולמרט היה מודע למימון זה או שנתן הוראה ליצור אותו. בחלק מן המקרים הדברים נקבעים בצורה מוחלטת, ובחלקם - מחמת הספק.

לגבי השימוש בכספים אומר בית המשפט, כי אין זה בלתי סביר שאולמרט חשב שנסיעותיה של רעייתו ממומנות בידי המדינה או הארגונים. השופטים אומרים, כי מסקנה זו משליכה גם על תיאוריית שיטת המירמה שהציגה המדינה, שכן אין זה סביר שהוא ינחה להשתמש בעודפים הפרטיים לצורך מימון נסיעות שהמדינה יכולה לממן. גם כאן נקבע, כי סביר יותר להניח שמדובר בטעויות כאשר אולמרט לא ביקש את אישור ראש הממשלה לצירופה של רעייתו, ולכן בדיעבד מומנו הנסיעות מכספי העודפים.

בנוגע לנסיעות ילדיו של אולמרט, מצביע בית המשפט על כך שרבות מהן כלל לא בוצעו באמצעות ראשונטורס, ואומר שגם עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם מירמה מכוונת המיועדת לממן נסיעות פרטיות. נסיעות רבות שכן בוצעו באמצעות משרד זה, מומנו מנקודות הנוסע המתמיד של אולמרט. הוא אומנם לא העביר תשלום כלשהו לראשונטורס למימון הנסיעות הפרטיות, אך בית המשפט אומר שאין לשלול את גירסתו לפיה כלל לא ידע על יתרת החובה שנוצרה בחשבונו.


הצ'קים והמכרז


עוד התייחס בית המשפט לארבעה צ'קים, בהיקף כולל של עשרות אלפי שקלים, שהוצאו בידי ראשונטורס למימון נסיעות של אולמרט שהוזמנו במשרדי נסיעות אחריםן. המדינה טענה שהיה זה שימוש בחלק מן העודפים, אך בית המשפט קבע שלא הוכח מעבר לכל ספק סביר שאולמרט היה מודע להוצאתם של צ'קים אלו. אומנם בבית המשפט הוא אמר כללית שהיה מודע להם, אך אין בכך כדי להוכיח מודעות נקודתית.

מכאן עובר בית המשפט לדון בתשע הטיסות שביצע אולמרט דרך ראשונטורס בהיותו שר התמ"ת, למרות שמשרד זה לא זכה במכרז משרד האוצר. הכרטיסים הוזמנו דרך ראשונטורס והתמורה שולמה למשרדי איילה והלל שזכו במכרז, והם העבירו את הכספים לראשונטורס. המדינה טענה שמדובר היה בפעולה מכוונת של אולמרט וזקן לעקוף את המכרז. בית המשפט קבע, כי לא ניתן להוכיח מעבר לספק סביר את מעורבותו של אולמרט, ולעומת זאת הוכחה מעורבותה של זקן.