פרשת מבקר המדינה: לא הוכחה מירמה

אהוד אולמרט זוכה בפרשת מבקר המדינה על שני מרכיביה - ההלוואה שקיבל מג'ו אלמליח ואוסף העטים שבבעלותו. בשני המקרים טענה המדינה שהוא קיבל דבר במירמה - את חוות דעתו החלקה של המבקר מיכה לינדנשטראוס על ניהול ענייניו הכספיים - משום שלא מסר לו דיווח אמת.

בנוגע לאלמליח נטען, כי היה על אולמרט לדווח על תשלום בסך 100,000 דולר שקיבל, כאשר הסביר הלוואה קודמת בסך 72,000 דולר. בית המשפט קבע, כי תגובותיו של אולמרט לשאלות המבקר (באמצעות באי-כוחו) לא היו ישירות ופשוטות, אך לא הוכח שהוא רימה את המבקר. אולמרט היה יכול להניח, לאחר שלפי דרישתו של המבקר עיגן בכתב את תנאי ההלוואה, כי בכך מילא אחר דרישותיו.

עוד אומר בית המשפט, כי אומנם קיים קושי בכך שאולמרט דיווח שאין כל קירבה בינו לבין אלמליח, אולם לא ניתן לשלול לחלוטין את גירסתו לפיה הבין שהכוונה לקשר כלכלי בלבד ולא לקשרי ידידות. מכל מקום, המבקר ידע בסופו של דבר שלא קיבל את כל הפרטים והסתפק במה שנמסר לו, ולכן לא ניתן לומר שאולמרט רימה אותו. השופטים גם מניחים, שאפילו אם היה המבקר יודע על מערכת היחסים בין אולמרט לאלמליח במלואה, הוא לא היה משנה את חוות דעתו, שכן בכל מקרה - מדובר בהלוואה ישנה של מי ששוב אין לו עסקים בישראל.

בנוגע לאוסף העטים נקבע, כי לא הוכח שלאולמרט יש 1,200 עטים (כטענת התביעה) ולא 444 כפי שטען. עוד קובע בית המשפט, כי גם אם המספר היה הגבוה ביותר, הרי שערך הכינון שלהם עמד על 360,000-270,000 שקל נכון לשנת 2003. אולמרט הצהיר בשנת 1993 על עטים בשווי של 140,000 שקל, ובערכי 2003 מדובר על 250,000 שקל - סכום דומה לזה שהעריך השמאי.

ההחלטה לזכות את שולה זקן מאשמת האזנות סתר לשיחותיו של אולמרט בעיריית ירושלים ובמשרד התמ"ת באה לאחר שבית המשפט קבע, כי לא הוכח שאולמרט לא ידע עליהן. בית המשפט העדיף את גירסתו של אולמרט בעדותו, לפיה ידע על ההאזנות, על דבריו במשטרה לפיהם לא ידע עליהן, משום שייתכן שבמשטרה לא רצה לקשור עצמו לנושא זה ולא הבין שהשאלות מתייחסות לזקן.