"מצד אחד, הציבור ציפה לראות דם של מנהיג. מצד שני, הרבה אנשים אמרו לאולמרט ולי לאורך כל הדרך, 'אם הוא היה חוזר לראשות הממשלה, היה הרבה יותר טוב', 'כמה נורא מה שעשו לו'. אני מאושר שזה נגמר כפי שזה נגמר, בהכרעה חד-משמעית של זיכוי".
כך מסכם עו"ד
אלי זהר 4 שנות מאבק משפטי אינטנסיבי ומתוקשר שניהל עבור ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, בפרשות ראשונטורס, מעטפות הכסף,
מבקר המדינה ומרכז ההשקעות.
מאבק זה הסתיים השבוע (ג') בזיכויו של אולמרט מרוב האישומים נגדו - מחמת הספק - בפרשות ראשונטורס, מעטפות הכסף ממוריס טלנסקי והמירמה כלפי מבקר המדינה (פרשת ההלוואה שקיבל אולמרט מג'ו אלמליח ואוסף העטים שבבעלותו); ומנגד, בהרשעתו בסעיף אחד בלבד - הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. זאת, היות שבתפקידו כשר התמ"ת וכשר התקשורת, ביצע פעולות לטובת לקוחות שייצג חברו הקרוב, עו"ד
אורי מסר, תוך שהיה מצוי במצב חריף של
ניגוד עניינים.
רגע לפני ההכרעה בבית המשפט המחוזי, ניתן היה להרגיש את כובד משקלו של המעמד ואת ההיסטוריה שעומדת להיכתב בין כתליו. כולם תהו אם בראשונה בישראל יורשע ראש ממשלה לשעבר בפלילים.
חרף הניצחון המשמעותי, עו"ד זהר מביע אכזבה מההיסטוריה שנכתבה בתיק. "נעשתה היסטוריה, ולא לטובת המדינה, ביום שאהוד עזב את משרד ראש הממשלה".
"אנחנו עם בלתי מפרגן בעליל. יש לנו נטייה כמעט טבעית לשנוא את מנהיגינו, כנראה מורשת מהגולה, שבה זה היה כמעט חובה לשנוא את הרשויות שתמיד היו רעות אלינו. יכול להיות שזו אנלוגיה שטחית, אבל זאת התחושה. אדם שמגיע לתפקיד הופך להיות מושא לשנאה, לעוינות, לתקיפה - עד כדי פגיעה ביכולת המשילות שלו".
- במסגרת המחשבה המחודשת, פרקליט המדינה, משה לדור, צריך להתפטר?
"לא אדבר על התביעה, לא אדבר על ההתנהגות שלה ועל מה לדור צריך לעשות. התביעה צריכה בכל תיק - בוודאי בתיק כזה - לעשות חשבון-נפש. זה ברור. הם צריכים להסיק מסקנות. אני מוכן לדבר בהרבה חום על צוות ההגנה, אבל לא על לדור והפרקליטים בתיק".
- אתה רומז כבר יומיים שלדור צריך ללכת.
"אני מרמז איפה שאני מרמז, ואני אומר איפה שאני אומר. מי שקיבל אחריות אישית היה לדור בעצמו. אני לא העליתי על קצה דעתי שזה מה שהוא יעשה כשראיתי את המכתב שהעביר לפרקליטים באוגוסט 2008, שבו אמר 'אני לוקח אחריות אישית לכל מה שקורה בתיק הזה', וזה אחרי שכבר הוא מרגיש שיש איזושהי תחושת מפולת מהחקירה הנגדית של העד המרכזי שלהם בפרשת המעטפות, טלנסקי. לדור קיבל את האחריות האישית, ואני תמיד חשבתי שאצל לדור מילה זו מילה. זה הכול".
- הפרקליטות הייתה צריכה להימנע מהגשת כתב אישום נגד אולמרט?
"בפרשת טלנסקי לא היה צריך להגיש כתב אישום. לגבי ראשונטורס היה צריך לעשות בדיקה יותר מעמיקה; ולגבי מרכז ההשקעות אם הייתה כוונה לקבוע סטנדרט התנהגות חדש של אישי ציבור, שאסור לו לסייע פרוצדוראלית-טכנית לחבר כשהוא נושא משרה, אפשר היה לדחות את זה לאחר שראש הממשלה מסיים את הקדנציה שלו. על זה צריך לגרום לסיום הקדנציה שלו? וכל הסיפור של העטים ושל מבקרת המדינה זה מין ערך מוסף כדי להוסיף סעיף אישום חמור, ושאפשר יהיה להוציא כותרת".
- אתה שותף לדעה שיש ציד של אישי ציבור ברשויות החקירה והתביעה?
"זו מגמה כמעט טבעית בכל העולם, אבל אצלנו יש שנאה מיוחדת לאנשי ציבור, רדיפה אחרי אנשי ציבור וחיטוט בחייהם ובצורת התנהגותם, התנהלותם, בתיהם, מכוניותיהם, נסיעותיהם, נשותיהם וכל מה שרוצים.
"המשטרה עושה את תפקידה, אבל אם יש לה שני תיקים על השולחן - אחד של גניבה רגילה ואחד של איש ציבור - הם רצים לבדוק את הגניבה של איש הציבור. למה? כי זה מעניין, עסיסי ומושך ועושה כותרות. והפרקליטות ממשיכה את המגמה בהגשת כתבי אישום".
- ובכל זאת, אולמרט לא הורשע בעבירת תנועה, אלא בהפרת אמונים.
"הרשעה היא הרשעה, וניגוד עניינים הוא ניגוד עניינים. אבל ניגוד העניינים קיבל מעמד-על במשפט. הפרת אמונים זה סעיף סל, רקמה פתוחה, זורקים לתוכו כל מה שלא בסדר, ובית המשפט החליט להעביר את זה ממחלקת העבירות האתיות למחלקת העבירות הפליליות, וזה בסדר, מקובל עליי.
"ממחר, ידע כל איש ציבור שיש לו חבר או עורך דין, שהוא לא יכול לקבל אותו עם לקוחו. נקודה. ובזה נסיים את הפרשה בלי לעשות ממנה איזה בניין-אב, או מה שהפרקליטות, לצערי, מנסה לעשות, לנפח את זה. צריך להירגע".
