הוֹי לֹא, אַל תֹּאמְרִי יַלְדָּה
וְאַתּ כְּבָר בִּסְתָּיו יָמַיִך
שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת, אֲפִלּוּ חוֹשֶׁקֶת.
נָכוֹן שֶׁאָבִיב מְלַבְלֵב וּמְבַלְבֵּל
לֹא מְעַט בְּאֹדֶם
בִּצְהֹב הַגֶּרַנְיוּם,
בִּירֹק הֶעָלִים גּוֹלֵשׁ
מְעַל גְּדוֹת הֶאֲדָנִיּוֹת הַתְּלוּיוֹת
בְּסֶמֶךְ כּוּרְסָתֵךְ הַחֲבִיבָה.
אוּלַי שְׁבוּיָה הִנָּךְ בְּרוֹך פָּנּיו
בְּמַבָּטוֹ שָׁלֵיו נָח עַל כְּתֵפֵךְ.
אוּלַי הָאִיש הוּא כָל מַה שֶּׁאָוִית
לְעַצְמֵךְ וְלֹא שָׁפַר עָלַיִךְ לְהַשִּׂיג
בֵּין מַלְתְּעוֹת יָמִים נוֹגְסִים בְּנַּפְשֵׁךְ.
אַךְ
מוּזִיקָה,
מִלִּים,
אֲפִלּוּ שְׁתִיקָה,
רַק אֵלֶּה אֶרְצֶה הַיּוֹם
לָחוּשׁ עִמּוֹ, וּמְבוּכָה
לֹא מְעַט נְעִימָה
אוֹתָהּ אֲנִי כּוֹסָה בִּמְהֵרֶה,
בְּמֵרַב פְרָזוֹת וּלְהָגִים מַגִּיחִים
בִּדְהָרָה סְעוּרָה מִתּוֹכִי.