מעמד הביניים: קרוב למעמד הנמוך מאשר לגבוה

מחצית מהמועסקים במשק משתכרים פחות מ-5,812 שקל ברוטו בחודש - ושכרם של 75% מהעובדים נמוך מ-10,243 שקל בחודש. כ-25% מהעובדים מקבלים שכר נמוך מ-3,451 שקל ברוטו בחודש - פחות משכר המינימום, שהוא כ-4,100 שקל ברוטו בחודש.

נתונים אלה עולים מנתונים שעובדו על-ידי רשות המיסים לבקשת TheMarker, שבדקו את השכר החציוני של המועסקים בישראל. השכר החציוני הוא אחד הנתונים החשובים ביותר לתיאור מצב המשק בישראל, אך אינו מפורסם בקביעות כמו השכר הממוצע, המפורסם על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מדי חודש. הלמ"ס, ספקית הנתונים המרכזית בישראל, אינה מפרסמת את השכר החציוני בטענה כי אינו מדויק מספיק.

לפי הלמ"ס, שכר המועסקים הממוצע באפריל 2012 הוא 8,881 שקל ברוטו בחודש - כאשר מעיבוד נתונים שלהם עולה כי 65% מהם משתכרים פחות מהשכר הממוצע. הפער הגבוה שעולה בין הממוצע לשכר החציוני, שאינו מושפע על-ידי מקבלי השכר הגבוה במשק כמו השכר הממוצע, מצביע על הפערים הגדולים בשכר בישראל.

הנתונים של רשות המיסים מתייחסים לשכר ברוטו ב-2010, שנתונים פרטניים לגביו מתקבלים באיחור של שנתיים. במונחים ריאלים, השכר החציוני בישראל ב-2010 הוא כ-6,000 שקל ברוטו בחודש.

נתוני השכר שעיבדה רשות המיסים מבוססים על שכרם של 3.095 מיליון משרות, שדווחו למס ההכנסה ב-2008-2010. מהנתונים עולה כי בין השנים 2008-2010 צמח השכר הממוצע והחציוני בכ-2.8% בלבד, לעומת עלייה נומינלית של כ-9%. השכר הממוצע ב-2010, לפי רשות המיסים, היה 8,836 שקל ברוטו בחודש.

"רוב הישראלים לא ערים לעד כמה הפערים הכלכליים בישראל גדולים", אומר פרופ' מומי דהן, ראש בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ועמית במכון הישראלי לדמוקרטיה. "העובדה שכ-770 אלף איש, מקבלים שכר נמוך מ-3,450 שקל מפתיעה, ומרבית הציבור אינו מכיר אותה".

לדברי דהן, "רוב האנשים לא יאמינו למספרים האלה. הם יגידו שזו כלכלה שחורה או יאשימו את החרדים או הערבים במקום להודות שהמציאות קשה מאוד ושהחברה הישראלית מוכה בעוני ובפערים חברתיים".

"קרובים יותר למעמד הנמוך"

הנתונים האלה מתארים גם את מצבו של מעמד הביניים בישראל, שעל-פי אחת ההגדרות המקובלות, שכרו נמדד בין השכר הנמוך של 25% מהמועסקים לבין השכר של 75% מהמועסקים. כך, שכרו של מעמד הביניים נע בין 3,451 ל-10,243 שקל ברוטו בחודש.

"אם החציון משקף את מעמד הביניים אז ההבדל בין מעמד הביניים למעמד הנמוך קטן יותר מאשר ההבדל בינו לבין המעמד הגבוה. מעמד הביניים קרוב יותר למעמד הנמוך מאשר למעמד הגבוה", אומר פרופ' אייל קמחי, מבית הספר לכלכלה באוניברסיטה העברית וסגן מנהל מרכז טאוב, שחקר לאחרונה את התפלגות אי-השוויון בישראל ומצא כי עיקר אי-השוויון נמצא בחלק העליון של התפלגות השכר.

נתוני רשות המיסים מבוססים על המועסקים הישראלים במשק (לא כולל נתונים על עובדים זרים), בגילי 18-70 - אך כוללים גם מועסקים במשרות חלקיות או מועסקים במשרה חלקית בנוסף על משרה מלאה, ולכן השכר מוטה כלפי מטה. בנוסף, הנתונים מתייחסים לשכר המדווח למס הכנסה ולא לשכר שאינו מדווח. למרות זאת, לדברי כלכלנים, על-אף ההטיה כלפי מטה, נתונים אלה משקפים תמונת מצב מדויקת יותר על גובה השכר בישראל, מאשר השכר הממוצע, שמוטה כלפי מעלה בגלל מקבלי השכר הגבוה ביותר.

לעומתם, הלמ"ס מפרסמת נתונים על השכר הממוצע בכל חודש, על-פי נתוני הביטוח הלאומי. הלמ"ס אינה מפרסמת נתונים על שכר חציוני, אך ניתן להפיקו מתוך סקרי ההכנסות השנתיים שהיא עורכת. כך, על-פי סקר שערכה הלמ"ס, השכר החציוני ב-2010 היה 5,890 שקל ברוטו בחודש.

"החציון נמוך מהממוצע כי הוא אינו מושפע מהחלק הקטן והמשמעותי של בעלי השכר הגבוה, שמושכים את הממוצע כלפי מעלה", מסביר קמחי. לדבריו, גם השכר החציוני מטעה בגלל ההשפעה של בעלי משרה חלקית, "אבל צריך לשאול אם העובדה שאדם עובד במשרה חלקית נובעת מבחירה. אם מדובר בבני זוג שאחד מהם מועסק במשרה חלקית אז הם יוכלו להסתדר, אבל אם השכר של שני בני הזוג נמצא באחוזון ה-25% הנמוך - הם יהיו בצרות".

"פגיעה במוטיבציה לעבוד"

על-פי נתוני רשות המיסים, השכר באחוזון ה-25 היה 3,451 שקל ברוטו בחודש (3,573 שקל ברוטו בחודש במונחים ריאלים) ב-2010. אומנם 75% מהמועסקים משתכרים סכומים גבוהים יותר, אך רבע מהמועסקים משתכרים שכר נמוך מכך. מדובר בשכר הנמוך בכ-650 שקל משכר המינימום במשק למשרה מלאה. קו העוני לנפש אחת ב-2010 היה הכנסה של 2,413 שקל ברוטו בחודש ולזוג 3,861 שקל ברוטו בחודש. המשמעות היא כי לפי נתוני רשות המיסים, חלק גדול מהמועסקים בישראל השתכרו משכורות שמגדירה אותם כעניים.

נתוני השכר האלה תומכים גם בנתוני הביטוח הלאומי, שלפיהם כ-13.2% מהמשפחות, שבהן אחד מבני הזוג עובד, עניות. כמו-כן, על-פי הביטוח הלאומי, ב-2010 הוגדרו כעניים כ-19.8% מהמשפחות, כ-25% מהנפשות וכ-35% מהילדים. בנוסף, ב-2010 נמשכה מגמת הגידול בחלקן של המשפחות העובדות בכלל האוכלוסיה הענייה. לפי הנתונים, כ-50.6% מהאוכלוסיה המוגדרת כענייה בישראל הם משפחות בעלות הכנסות מעבודה.

יובל רכלבסקי, לשעבר הממונה על השכר באוצר וכיום יועץ בכיר בקבוצת אתגר משאבי אנוש, טוען כי בנוסף להטייה שנוצרת כתוצאה מחלקיות המשרה, צריך בכל זאת להתייחס לקבוצות אוכלוסיה הנתמכות בקצבאות, ובהן החרדים. "יש קבוצת אוכלוסיה שחלק משיקול ההשתכרות שלה מבוסס על תמיכות וקצבאות. לכן, הם מגבילים את עצמם בהיקף ההעסקה ואז כמובן שההשתכרות שלהם נמוכה. מצד שני, רמת ההשתכרות הנמוכה, שבאה לידי ביטוי בנתונים, פוגעת במוטיבציה של האוכלוסיות האלה לצאת לעבודה".

למרות זאת, רכלבסקי מוסיף: "רמת ההשתכרות בהרבה מאוד מהגופים במשק אינה גבוהה. אם נתוני שכר החציון אמיתיים, משמעות הדבר היא שיש תופעה של עובדים עניים, שפוגעת גם במוטיבציה של צעירים להשתלב בשוק העבודה".

פערים של 200% בשכר

מנתוני רשות המיסים עולה עוד, כי רק כ-25% מהאוכלוסיה העובדת השתכרה שכר גבוה מ-10,243 שקל ברוטו בחודש (10,605 שקל במונחים ריאליים). שכרם של ה-25% בעלי השכר הגבוה ביותר עלה ריאלית בכ-2.5% מאז 2008, בעוד ששכרם של ה-25% הנמוכים ביותר עלה בכ-4.3%. העלייה הזאת היא שולית, שכן הפער בין המשכורות הוא כמעט פי 3 - 200%.

הפער בין השכר הממוצע לשכר החציוני במשק הוא אחד הפרמטרים המקובלים למדידת אי-השוויון במשק: ככל שהפער גדול יותר, כך הפערים בקרב מקבלי המשכורות גבוהים יותר. מבדיקה מדגמית של הפערים בין השכר החציוני נטו לשכר הממוצע נטו, בין ישראל למדינות OECD עולה כי הפער בישראל הוא 14.5%, לעומת פער של 30.8% במקסיקו ו-16.3% בארה"ב. שתי המדינות האלה מובילות ברמת אי-השוויון, על-פי מדד ג'יני שמפרסם OECD, שבו מדורגת ישראל במקום השלישי - זאת, כאשר מתייחסים לשכר הממוצע נטו. בדיקה דומה לפי שכר ברוטו הייתה מצביעה על יחס גבוה יותר של כ-35%.

"יש חברות שבהן ההבדלים ברמת ההשתכרות בין הבכירים לשאר העובדים לא צריכים להתקיים", טוען רכלבסקי. "ככל שהתופעה הזאת גדלה, כך גדלים הפערים בחברה. צריך לבחון את השתכרות הבכירים בחברות לשאר העובדים, ולהבטיח שהפערים לא מוגזמים בטווח השכר בשוק", הוא מוסיף.

"צריך להגדיל את כוח הקנייה"

זווית נוספת שמתגלה בנתונים שעיבדה רשות המיסים נוגעת להבדלי השכר בין נשים לגברים. הנתונים מצביעים על פערי שכר גדולים בין נשים לגברים, כאשר מצב הגברים טוב בהרבה ממצבן של הנשים: השכר החציוני של אישה ב-2010 היה 5,010 שקל ברוטו בחודש, לעומת 6,808 שקל ברוטו בחודש לגברים - פער של כ-35% בשכר.

בנוסף, השכר באחוזון הגבוה של הנשים הוא כ-8,375 שקל ברוטו בחודש בלבד - משמע, רק 25% מהנשים משתכרות יותר מהסכום הזה ושכרן של רובן נמוך יותר. לעומת זאת, השכר באחוזון הגבוה של גברים הוא 12,586 שקל ברוטו בחודש - גבוה בכ-50% מזה של הנשים.

מצבן של המשתכרות באחוזונים הנמוכים גרוע גם הוא לעומת מצב הגברים המשתכרים באחוזונים הנמוכים, כאשר 25% מהנשים המועסקות משתכרות פחות מ-2,901 שקל ברוטו בחודש, לעומת 4,077 שקל ברוטו בחודש בקרב 25% מהגברים - פער של 40%. השכר הממוצע, על-פי נתוני רשות המיסים, של 1.5 מיליון גברים מועסקים בישראל הוא 10,789 שקל ברוטו בחודש לעומת שכר ממוצע של 6,837 שקל ברוטו בחודש לנשים - גבוה בכ-60%.

אחד ההסברים לפערים בשכר בין גברים לנשים נובע מכך שבמקרים רבים הגבר נחשב למפרנס העיקרי. יתר הפער מוסבר על-ידי אפליה בשכר.

לדברי רכלבסקי, הפתרון לפערים אלה בשכר הוא בצמצום יוקר המחיה, ולא בהעלאות שכר לעובדים: "זו הדרך להגדיל את כוח הקנייה של הציבור. יוקר המחיה בישראל ופערי התיווך הגדולים גורמים לכך שכוח הקנייה בישראל נמוך לעומת מדינות OECD. אנחנו חייבים להמשיך ולפעול כדי לשפר את כושר התחרותיות של המשק הישראלי, ולא למוטט אותו עם העלאות שכר בלתי אחראיות".

רכלבסקי מוסיף: "כדי לשמור על יציבות המשק, אין פתרון לטווח הקצר, אלא רק לטווח הארוך. ככל שתהיה משכיל יותר, כך סיכויי ההשתכרות והיקף ההעסקה עולים. לכן, למערכת החינוך וההשכלה הגבוהה יש תפקיד מכריע לגבי איך יראה המשק הישראלי בעתיד".

הלמ"ס לא מפרסמת את השכר החציוני

>> הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), שתפקידה הוא לאסוף, לעבד ולפרסם נתונים על האוכלוסיה ופעילותה בתחומי החברה, הבריאות, הכלכלה, המסחר והתעשיה - היא ספק הנתונים המרכזי בישראל ועליה מבוססים מחקרים ותחזיות של גופי המחקר המובילים בישראל.

מדי חודש מפרסמת הלמ"ס את השכר הממוצע במשק, המבוסס על דיווחי הביטוח הלאומי. כך למשל, באפריל 2012 השכר הממוצע במשק היה 8,881 שקל (ברוטו). עם זאת, הלמ"ס לא מפרסמת נתונים על השכר החציוני במשק, בטענה שאינה אוספת נתונים שמהם ניתן לעבד את השכר החציוני. עם זאת, הלמ"ס מפרסמת מדי שנה את סקר ההכנסות שלה, המבוסס על סקרים שהיא עורכת פעם בשנה, וממנו ניתן להפיק בקלות את השכר החציוני מתעסוקה.

ואולם, כמדיניות, הלמ"ס אינה מפרסמת את הנתון החציוני בעצמה בטענה שהוא אינו מדויק מספיק, וניתן להשיגו רק מעיבודים שמתבצעים על-ידי גופים חיצוניים, אך הוא מבוסס על תשובות של המשתתפים בסקר ולא על נתוני אמת אוביקטיביים של משכורות הנמסרים לפי המעסיקים, כפי שמבוצע החישוב של השכר הממוצע במשק.

בלמ"ס הסבירו כי לצורך חישוב שכר חציוני יש צורך בנתוני פרט - כמה כסף ניתן לכל שכיר - נתונים שלא מתקבלים בלשכה. נתוני הלמ"ס שמעובדים בה באופן חודשי כוללים נתוני מעסיקים על סך כל המשרות בעסק, ללא התייחסות פרטנית, ומהם ניתן להפיק נתונים על שכר ממוצע, אך לא על שכר חציוני. עם זאת, הלמ"ס מקבלת גם את נתוני הפרט, המאפשרים לה לבצע חישוב של השכר החציוני באיחור של שנתיים - אך למרות זאת, כאמור, הוא אינו מפורסם.