תאגיד המים העירוני של פתח תקוה, מיתב, תובע 650,000 שקל מיועצו המשפטי לשעבר, שמואל לינצר. מיתב גם מכחישה מכל וכל את טענותיו של לינצר, התובע ממנו 10 מיליון שקל.
בתביעה שכנגד, שהוגשה בידי עו"ד פרופ'
רון שפירא, נטען שלינצר קיבל ממיתב 10 מיליון שקל בשנים בהן שימש כיועצה המשפטי (2009-2004), כאשר הסכום מזנק פי עשרה מהשנה הראשונה לשישית. בכתב ההגנה טוענת מיתב, כי לינצר ניהל עשרות הליכים מיותרים כדי להעשיר את כיסו על חשבונה.
לטענת מיתב בתביעתה, לינצר ייצג במקביל קבלן בשם שלמה קופמן בתביעתו נגד מיתב בנוגע לבניין בפתח תקוה, אך לא הודיע לה על כך. כאשר נודע הדבר, העביר כביכול לינצר את ייצוגו של קופמן לידי עו"ד גיא גרינוולד, עימו הוא מיודד מזה זמן רב, אלא שבפועל התברר שלינצר המשיך לייצג את קופמן וגרינוולד אפילו לא קיבל מקופמן תשלום .
עוד טוענת מיתב, כי בדיקת שנת 2009 העלתה, כי לינצר חייב אותה בתשלומים כפולים תמורת אותם שירותים. לדברי מיתב, היא אינה יכולה להרחיב את הבדיקה לשנים קודמות, שכן לינצר מסרב להחזיר לה את המסמכים הרלוונטיים השייכים לה. עוד נטען, כי לינצר אף נטל לעצמו 50,000 שקל כשכר טירחה תמורת תביעת לשון הרע שכלל לא הגיש.
בכתב ההגנה אומרת מיתב, כי לינצר מצייר תמונה של רדיפה אישית - שלא הייתה ולא נבראה, וכי ההתקשרות עימו הופסקה מטעמים ענייניים. הסיבות לכך, אומרת מיתב, היו אובדן האמון בלינצר, שיקולים כלכליים של העדפת ייעוץ משפטי פנימי וחשדות שאומתו מאוחר יותר בדבר הוצאת כספים במירמה בידי לינצר.
לטענת מיתב, לינצר פעל ממניעים פוליטיים וכרת ברית עם יו"ר החברה דאז, יצחק עובדיה, כדי להדיח מהדירקטוריון את דוד בריק, עוזרו הכלכלי של ראש העירייה
יצחק אוחיון, וכן כדי להדיח את המנכ"ל, חנוך מילוא. על-רקע זה, טוענת מיתב, יש לראות את סיפורו המוכחש של לינצר כאילו מילוא ובריק עשו יד אחת כדי להעביר לעירייה 14 מיליון שקל מהמדינה שהיו שייכים למיתב. עוד טוענת מיתב, כי עובדיה ולינצר אף עשו יד אחת כדי להשתלט על החברה באמצעות החלטות דירקטוריון בלתי חוקיות.
