עסקת חילופי השבויים והעצורים הצפויה להיערך בימים הקרובים בין ישראל לבין חיזבאללה, מעוררת דיון ציבורי אינטנסיבי בישראל באשר לסבירות המחיר המשולם אל מול התמורה המתקבלת. הצהרת ראש הממשלה, כי החיילים הישראלים השבויים בידי חיזבאללה אינם עוד בחיים ,העצימה את שאלת סבירות המחיר והמשמעויות הנגזרות מעסקה זו לביטחון תושבי ישראל בעתיד. ברור לכל, כי דיון זה הינו רק הקדימון לזה שיתעורר סביב עסקת החילופין הבאה עם חמאס, אשר מחיר מימושה צפוי להיות גבוה ומורכב בהרבה מקודמתה.
הרגישות ותחושת האחריות של מדינת ישראל לחיי חייליה ואזרחיה הלכודים בידי אויביה, אשר מעוגנת במסורת היהודית, חריגה בהשוואה לקיים במדינות אחרות בעולם. בשל כך, כל עסקות פדיון השבויים והחטופים שהתקיימו עד כה בין ישראל לבין אויביה, הציפו את השאלה האם "התכונה הלאומית" הזו, היא ביטוי רצוי של העוצמה המוסרית והערבות ההדדית היתרה או שהיא משקפת את עוצמת החולשה של ישראל במובנה הפשוט ביותר ומהווה עקב אכילס, שאותו מנצלים אויביה לקבלת ויתורים בלתי מתקבלים על הדעת ממנה.
הדיון הציבורי מתמקד תמיד בשאלות "הרווח וההפסד" הכרוכות בהבאתן לידי גמר של פרשיות השבויים. הוא משקף את החשש בישראל שכניעתה לסחטנות אויביה תגביר את המוטיבציה שלהם לשוב ולסחוט אותה. לכן מבקשים מצדדי הקו הקשוח לקבוע בחקיקה קווי מדיניות ועקרונות נוקשים ובלתי ניתנים לפשרה, אשר יכבלו את ידי הממשלות הבאות ובכך יסייעו בידן לא להיות חשופות לסיטואציות סחטניות עתידיות. מגמה זו משקפת בוודאי מאווי לב ציבוריים מובנים מאליהם, אך בה בעת היא מתייחסת לסיטואציות הסחיטה כתופעה מונוליטית ומתעלמת מההבדלים ביניהן - הבדלים הנובעים מנסיבות העניין, העיתוי, ולעיתים אף ההקשרים הפוליטיים והגיאופוליטיים.
ראוי להזכיר כאן גם את המימד ההיסטורי הכולל של עמדת ממשלות ישראל לדורותיהן כלפי משא-ומתן עם ארגוני טרור בעסקות חליפין. מדיניות זו נקבעה דה-פקטו כתוצאה מהתנהלותן של ממשלות ישראל השונות במהלך השנים בסיטואציות של מיקוח סחטני אליו נקלעו ישראלים בארץ ובחו"ל. בכל המקרים בהם הייתה לממשלת ישראל אופציה צבאית ריאלית לחילוץ בני ערובה, היא השתמשה בה ונמנעה משחרור טרוריסטים כלואים. כך היה בכל פיגועי המיקוח שהתרחשו בישראל גופא, וכך היה גם כשנחטף מטוס של חברת אייר פרנס לאנטבה שעל סיפונו היו נוסעים ישראלים רבים ששחרורם הותנה בשחרור מחבלים כלואים בישראל. מנגד, בכל מצבי המיקוח בהם ישראל נתבעה לשחרר מחבלים כלואים בתמורה לבני ערובה ושבויים כשלא הייתה אופציה ריאלית לשחרורם בכוח, ישראל ניהלה משא-ומתן ושילמה מחירים שונים, על-פי נסיבות העניין והזמן. המחיר ששילמה ישראל היה תמיד גבוה "כמותית" מהתמורה שקיבלה כתוצאה מחוסר הפרופורציות בין מספר אזרחיה וחייליה השבויים/חטופים לבין אלה שהיו מצויים ברשותה. ראוי להזכיר - ולו רק לשם הדיוק ההיסטורי - את "עסקת רוזנוואסר" השומר ממטולה, שנחטף ב-1970 בידי הפתח ושוחרר בתמורה לשחרור מחבל אחד בלבד. עם זאת, אין לשכוח, כי עסקה זו, עליה מתרפקים מצדדי הקו הבלתי מתפשר, הקוראים להחזיר עטרה ליושנה, התרחשה בתקופה בה הפתח היה מוכן להסתפק במחיר הסמלי משום שבנסיבות הזמן אז הוא ביקש בעיקר את ההכרה המשתמעת בו כפרטנר לגיטימי למשא-ומתן כלשהו.
במצב הנוכחי ניצבת ישראל בפני שתי עסקות חליפין שונות בהיקפן ובמשמעויותיהן וראוי לבחון אותן בנפרד. המחיר אותו נדרשת ישראל לשלם לחיזבאללה הוא "נמוך" יחסית ובעיקרו רגשי. אומנם העסקה יוצרת תחושה של חמיצות בישראל, משום שהיא מעניקה הישג מוראלי לדרכו של נצראללה ומחייבת את שחרורו של סמיר קונטאר, אשר נהפך לדמות סמלית במאבקו מול ישראל.
קונטאר חרוט גם בתודעה הישראלית כסמל לרצחנות אויבי ישראל וכמי שאחראי אישית לזוועת רציחתם בדם קר של אזרחים ישראלים, ובהן בנות משפחת הרן. מאחר והוא ריצה עונש ממושך - קרוב לשלושים שנה - מתקיים בו, למרות הכל, מימד ההרתעה הנדרש וככל הידוע המשך כליאתו לא יועיל לקבלת מידע חדש על גורלו של רון ארד, ואף לא יפגע במחויבות ישראל לפתור את חידת היעלמו. כך שלאור התמורה שמקבלת ישראל עם החזרת שני הלוחמים הישראלים שנחטפו בידי חיזבאללה והסרת עננת חוסר הוודאות מעל בני משפחותיהם, נתפס שחרורו בידי רבים ככורח בל יגונה. בהקשר זה ראוי להזכיר גם את הכרזת נצראללה כי בכך נסגר תיק החטופים הלבנונים, שביטא בכך את הקושי האמיתי שיהיה לו להצדיק בעתיד את המחיר הכבד שתשלם לבנון במידה ויחטפו ישראלים בעתיד.
מנגד, מחיר העסקה המדווחת עם חמאס להחזרת החייל השבוי גלעד שליט, שבניגוד למצב מול חיזבאללה, אין ספק כי הוא בחיים, כבד וקשה יותר לעיכול. עיקר הקושי נובע מהתרומה הפוטנציאלית הגבוהה של רבים מהמופיעים ברשימות המבוקשים לשחרור להמשך הלחימה של ארגוניהם בישראל ובשל אופי העבירות שבגינן נגזרו עליהם תקופות מאסר ממושכות ביותר, שאת מרביתם לא ירצו אם אכן ישוחררו.
ברור לכל, כי בכל מקרה ישראל תיאלץ לשלם ביוקר בתמורה לשחרור שליט וכי המשא-ומתן שמתקיים בתיווך המצרים נועד אך ורק למזער את נזקיה של העסקה ואין ביכולתה של ישראל לבטלם כליל. לכן, כל התובעים לדבוק עתה בעיקרון "וייקוב הדין את ההר" דווקא בסיטואציית סחיטה מסוג זה שבו מצויה ישראל מול חמאס, ראוי שייקחו בחשבון את המציאות הישראלית הנוכחית, את ההיסטוריה של עסקות השבויים הקודמות ובעיקר לבחון את משמעות תביעתם אל מול ערכי יסוד אחרים אותם מבקשת ישראל לשמור. אין ספק, כי מדובר בדילמה קשה ובמלחמה בין ערכים מנוגדים וצודקים ונדרש בה מבחן הסבירות של לקיחת אחריות וסיכונים עכשוויים, וניסיון למנוע הישנות דילמות דומות בעתיד ובחינת כל מקרה לגופו.
לאחר מימוש העסקה עם חמאס ראוי לנהל דיון ציבורי מעמיק בישראל בדילמות המתגלעות לעיתים בין עקרונות וערכי יסוד לבין צרכים ביטחוניים ומדיניים, לנוכח דרכי התנהלותם של יריביה. בין השאר ראוי לבחון את מדיניותה של ישראל בסוגיית שחרור אסירים שבידיה והאפשרות לשלבם כחלק מניסיון כולל לפתור סוגיות פוליטיות שבמחלוקת בינה לבין יריביה.
