אוטוטו, עד ה-31 ביולי לכל המאוחר, נדע אם רה"מ אולמרט מגיש את מועמדותו מחדש או מודח בקלון. גם אם יתמודד - יפסיד בתוך חודשיים בהם יתבזה בסקרים יום יום. שוב נכנע אולמרט לאולטימטום השני של מפלגת העבודה, קביעת מועד לפריימריז עד ה-10 לחודש, שוב ברגע האחרון. תקוותו להביא לידי אבסורד את הדחתו לפני חקירה נגדית סוכלה. במו ידיו נאנס לחתום על גזר דינו בהליך הדחה שכולו טהרת הדמוקרטיה, המשפט והנורמה המוסרית. על-ידי מי?
כמה נוח היה לשבת על הגדר בפתח הכניסה למשרד היועץ המשפטי. כמו ביציאתם של רובינשטיין, מזוז ווינוגרד אל הציבור בפרשות שרון ומלחמת לבנון: הנושא ציבורי, תחליטו אתם - כך גם הפעם הופרחו תקוות דומות והודגשה חזקת החפות. רב המסתורין סביב מגרת יומני פישולה במשרדי הפרקליטות, מגרה שנותרה סגורה שנה תמימה. אך משניעורה המערכת הפוליטית לפעולה ונקבע לוח זמנים מזורז לא יכול היה עוד מזוז לשבת על הגדר. הייתכן מצב בו מדינה שלמה כמרקחה, מדיחה ממשלה על-רקע משפטי בשעה שראיות רלוונטיות מאופסנות?
לאחר הסכם העבודה-קדימה נשאל כאן: האם מערכת החוק לא תאלץ בעקבות האולטימטום לזרז את הצגתם של הראיות לציבור? כך אכן קרה עם פרשת אולמרט טורס, ולטעמי גם עם זירוז הליכי הירשזון והנגבי.
שאלתי גם האם בכל זאת אין טעם לפגם בכך שברק, שבידו האקדח, יקדים את מערכת החוק ולפחות את הזכות המשפטית לחקירה נגדית? ידיח ר"מ מכהן? האם לא יהיה לו קל יותר לעשות את הדרוש לאחר הריכוך הארטילרי - הכרתו הפומבית של אולמרט בשלב הראשון בהדחתו? האם ההתקפות מקיר אל קיר לא מניחות לו בעצם את השטיח האדום לשלב הבא?
קונצנזוס
מאז ההסכם יצאה כמעט כל הקשת הפוליטית חד-משמעית ופומבית נגד אולמרט, כולל דיכטר ולבני ששתקו. עתה לא עזרו ניסיונותיו השפלים של אולמרט להציג רק את ברק כמדיחו ולשסע בו את כלבי התקיפה בתשלום. כולם מאיצים בברק על שאינו עושה מספיק. כך, בגיבוי מלא פוגג בקלות את נסיונם של פרידמן ואולמרט להפוך את היוצרות ולחקור את החוקרים והפרקליטות.
ושתי הערות על פרשת העמותות. לא הוגן למחזר פרשה מלפני תשע שנים שנסגרה ע"י היועץ המשפטי לאחר שבחן לעומק עובדות שנאספו ביסודיות ע"י מבקר המדינה והמשטרה. גם אם על פניו יש לפחות טעם לפגם בשימוש בעמותות מחוץ למימון הבחירות החוקי - יש לזכור את הקונטקסט: המאבק היה בבחירות ישירות נגד נתניהו ששלוש שנים קודם לכן הפעיל עמותות גדולות פי כמה. לא הוגן לתקוף את ג'ורג' וושינגטון על שיעבוד עבדים. הקמפיין החוץ מפלגתי של ברק ב-99 בו התנדבו בחינם עשרות אלפים הוא דוגמה לניצחון רעיוני ולא כספי.
שוב מוצע לא להקדים לתקוף את המועמד שמוביל פתרון שקול אך עם זאת תקיף לתסבוכת אליה נכנסה ישראל, ואם לתקוף – אז עניינית. התקפות אלה רק מחזקות מועמדת שאמיצה רק בשיחות סגורות. דווקא אלו המבינים את עוצמת הסכנה בהידרדרות שחווינו היו צריכים לגבות את האולטימטומים. חשיבותם אכן התבררה תוך ימים, לאחר ששקע האבק.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
