אנו עומדים היום שנתיים אחרי המלחמה, אליה יצא איש מושחת בראש צבא ה"הינתקות" כדי להכשיר את ה"התכנסות". במלחמה נגד אויב שיורה ולא בוכה, שמפציץ ולא נושא ספרי תורה, נחל צבא ה"הינתקות" תבוסה, וכיום האויב מצויד מחומש ומוכן אף יותר משהיה לפניה.
שנתיים לאחר המלחמה שנועדה להשיב את השבויים הביתה מצויים כל השבויים ביד האויב, בצפון ובדרום ובארצות הברית, וכאילו שלא התרפסנו בפני כל טרוריסט ורוצח סדרתי ואפילו נשיא או ארבעה. אם ישובו אלינו השבויים הרי ברור כשמש שישובו כגוויות.
שנתיים לאחר המלחמהועל אף הלקחים והאימונים צה"ל עודנו חיל מצב הנלחם לא באויב, אלא בחייליו שלו, ורוב עיסוקו בדיכוי והרס הישוב היהודי, בהכנת השטח להתכנסות, וחיזוקו של אבו מאזן.
שנתיים לאחר המלחמה והאנשים שהובילו את צה"ל לתבוסה צורבת ממשיכים לייעץ לבאים אחריהם כיצד להמשיך במסורת התבוסה, הבריחה, ההינתקות וההתכנסות אל הגטו.
שנתיים לאחר המלחמה יודע כל אזרח בישראל שהממשלה שלו עסוקה בהישרדות פלילית, בגניבה סדרתית, בחלוקת העוגה הלאומית לאויב, בטיפוח רוח התבוסה, וכי כל אחד מן היהודים בארץ הזו מופקר למשיסת הרצח החבלה הגניבה והשוד, הקסאם והגראד והשיהאב, הטרקטור הרומס ושורף היערות, בדיוק כאילו לא הייתה מלחמה.
שנתיים לאחר המלחמה ועולם כמנהגו נוהג. מחצית מן התמיכה הציבורית משולשלת לכיס האויבים והמשתמטים, קיצוצים במדעים, הנחלת ערכים ומדע מצויה בנפילה חופשית, מי הביוב נשפכים מכל עיר וכפר ברשות הפלשתינית וברשות המנדט הישראלי, והממשלה ממשיכה להתעלל באודים המוצלים מן השואה האיסלמו-נאצית. יהודים פליטי ערב מופלים לרעה וערבים יושבי כפרי ירושלים בונים בתי מידות ספוני אבן, ורוצחים בנו כאוות נפשם באין מפריע. אם אתה בחוף, המשטרה לא תמנע מחולה-ההגה מלדרוס. אם אתה ברחוב, המשטרה תפחד מלהתמודד עם הדחפור הרומס. אם אתה בישיבה, דמך מותר ושוטר לא ינקוף אצבע להציל אותך מן הרוצח. ואם אתה חבר כנסת ערבי, תוכל לחרף לגדף ולנאץ את חבריך לכנסת ולמדינה היהודית, ואיש לא יעז לצייץ מפאת שבט לשונו של מאיר שלו וב. מיכאל.
שנתיים לאחר המלחמה ממשלת השחיתות המעטפות הגניבות והנשיקות-עם-החדרת-הלשון מתאמצת בכל כוחה להביא את ההתכנסות, את חלוקת ירושלים, את מסירת הגולן לציר הרשע, והכל כדי להרוויח זמן כסא עור הצבי.
שנתיים לאחר המלחמה, לאחר תשלום כבד על שש שנים של רמייה עצמית, צימרים בחסות החיזבאללה, חטיפות וירי על-פי גחמות של האיש של אירן בבירות, של סבל משני צידי הגבול, אחרי ה"עד כאן" ו"אנחנו ננצח", האיש שהופך את פינוקיו לדובר אמת עדיין מחזיק בהגה השלטון. וזאת בזכות וברשות הממסד הביטחוני-תקשורתי-כלכלי-אקדמי-תל אביבי. וזאת מסיבה אחת בלבד: הוא חייב לכ-ו-ל-ם את ה"התכנסות" לתוך הגטו, ועדיין לא סיפק את הסחורה. וכך גם ימשיך להתל בנו, ואם לא הוא אזי חבריו לממשלת השועלים.
כאשר יחפש מאיר שלו את הסיבה להצלחתו של אולמרט שנתיים לאחר המלחמה אין הוא צריך להרחיק יותר מן המראה, ומן העיתון בו הוא מפרסם את הגיגיו.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
