העליון: גישה מקלה לתביעות חוב שהוגשו באיחור

על כונס נכסים ונאמנים בפשיטת רגל לנקוט בגישה מקלה בעת בדיקה תביעות חוב שהוגשו באיחור, אם התובע מוכיח שלא ידע בפועל על אודות הליך חדלות הפרעון. כך קובע (יום ג', 21.8.12) נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, בהלכה ראשונה בנושא זה.

בית המשפט העליון נדרש לפרשנותו של סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע: "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". השאלה שנדונה הייתה מהי משמעות המילים "לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".

גרוניס אומר, כי מבחינה לשונית מילים אלו חלות גם במקרה בו הנושה לא ידע על הליכי חדלות הפרעון, למרות שאלו פורסמו כדין. לאור זאת מתעוררת השאלה באלו נסיבות יהיה על הכונס הרשמי, הנאמן או המפרק להעניק לנושה זה הארכת מועד להגשת תביעת חוב "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לדברי גרוניס, בפסיקת בתי המשפט המחוזיים קיימות שתי גישות בתשובה לשאלה זו. לפי הגישה המחמירה, יש לעמוד על הזמנים שנקבעו בחוק ולהניח שכל נושה ראה את הפרסום הרשמי בדבר הליכי חדלות הפרעון, ובמיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר בגוף מוסדי שיש לו מחלקה משפטית. לפי הגישה המקלה, אין לקבוע חזקה לפיה כל הנושים ידעו על ההליכים ויש לבחון את קיומם של "טעמים מיוחדים" בכל מקרה על-פי נסיבותיו, תוך עריכת איזון ראוי בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות כלל הנושים וזכויות החייב.

גרוניס - ועימו השופטים ניל הנדל ואליקים רובינשטיין - קובעים כהלכה את הגישה המקלה. גרוניס מסכם כך: "כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפירוק או הכינוס - בין משום שנשלחה לו הודעה על-ידי החייב, הנאמן או המפרק ובין מכל מקור אחר - הוא יתקשה מאוד להוכיח כי 'לא יכול היה' להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

"לעומת זאת, כאשר נושה לא ידע בפועל אודות הליך חדלות הפרעון, ובמיוחד כאשר מדובר בנושה ששמו צוין בדוח שהוגש על מצב העסקים, הרי הנטל שיוטל עליו לסתור את חזקת הידיעה אודות מתן צו הכינוס או הפירוק לא יהיה כבד במיוחד. בנסיבות אלה, ובכפוף לשיקולים הנוגעים לפגיעה משמעותית ביעילות ההליך ובקידומו ובהתחשב במידת האיחור בהגשת תביעת החוב, יהיה ככלל על הנאמן או המפרק לשקול בחיוב העתרות לבקשה להארכת מועד להגשת התביעה. יש, אם כן, לבַכּר את הגישה המקלה על פני הגישה המחמירה ככל שמדובר בהארכת מועד להגשת תביעות חוב".

הדברים כלולים בהחלטת בית המשפט שלא לאשר לעיריית ירושלים להגיש הוכחת חוב נגד חברת מלונות רותם, שהייתה הבעלים של קולנוע אדיסון בעיר. העירייה דרשה מהחברה חוב של 10 מיליון שקל בגין היטל השבחה, אך הדרישה הוגשה שלוש שנים לאחר שהחברה נכנסה לפירוק ושמונה חודשים לאחר שלדברי העירייה עצמה נודע לה על הליכי הפירוק. גרוניס קבע, כי במקרה זה אין הצדקה לאיחור וכי העירייה נהגה בחוסר תום לב בנושא.

העירייה חויבה בתשלום הוצאות בסך 55,000 שקל. את עיריית ירושלים ייצגו עוה"ד שירין ברגותי-מלחם ואמיר שקד, את רותם ייצג המפרק עו"ד שוקי רגב, את רותם פיתוח ובניין ייצגו עוה"ד דרור ויגדור וחניטל בלינסון-נבון, ואת הכנ"ר - עו"ד אופיר פורת.