ביום שלישי, בלשכתו של שר התקשורת משה כחלון בתל אביב, נפגשו לראשונה בכירי ערוץ 10, ובראשם המנכ"ל יואב הלדמן והיועצת המשפטית דבורה קמחי, עם רכזת התקשורת באוצר, יעל מבורך.

תחת עינו המשגיחה והקשובה של כחלון, הם פרסו בפניה את השתלשלות האירועים שהובילה את הערוץ למצבו הנוכחי. מה היה לפני, מה קרה בעשור האחרון, ומה צפוי להיות מעכשיו - בין אם יחיה הערוץ ובין אם ימות. לידי "גלובס" הגיעה המצגת המפורטת, "הפנים האמיתיות" של ערוץ 10 - במספרים.

ראשית, מה הערוץ רוצה עכשיו בדיוק? הצעת ההסדר של ערוץ 10 מדברת על פריסת חובו, העומד על 45 מיליון שקל, החל מסוף שנת 2014 - כלומר דחייה של קצת יותר משנתיים.

הערוץ מציע לשלם את הסכום בסוף כל שנה עד לשנת 2019, כלומר ב-5 פעימות שנתיות של כ-9 מיליון שקל. זאת, בריבית פיגורים של החשכ"ל, העומדת על 10% שנתיים. כלומר, בסופו של דבר ישלם הערוץ כ-72 מיליון שקל למדינה.

על-פי התוכנית העסקית של ערוץ 10 לשנים הבאות, כך נודע, על-מנת שהערוץ יזכה ברווחה כלכלית, הוא זקוק להזרמה כספית נוספת מצד בעלי המניות שלו, של 20 מיליון דולר עד לשנת 2014. אחר-כך, מאמינים בערוץ, לא יהיה צורך בהזרמה נוספת, והערוץ יוכל להתקיים מהכנסותיו.

אלא שבעלי המניות של ערוץ 10, ובראשם בעל השליטה יוסי מימן, אינם מוכנים יותר להעביר כסף ללא ההסדר הכספי שהם מבקשים. 20 מיליון הדולרים הדרושים אמורים להחזיר את כלל חובות ומחויבויות הערוץ, ובכללן כסף שערוץ 10 חייב לקרן אוריגו.

מאז שנכנסו לערוץ, שילמו במשותף בעלי המניות של הערוץ - מימן, רון לאודר וארנון מילצ'ן - 1.3 מיליארד שקל. הלוואות בעלים ששולמו הפכו להיות הזרמת הון, כי היה ברור שהכסף לא יוחזר.

קרן אוריגו נתנה לערוץ הלוואת גישור זמנית של 30 מיליון שקל, עד להזרמה גדולה יותר שתוכננה לעמוד על 140 מיליון שקל. אלא שכשהקרן סירבה לקבל את הערבות האישית של לאודר, הוחלט שההלוואה לא תינתן, ו-30 המיליון נותרו בידי הערוץ. כעת מתדפקת הקרן על דלתות הערוץ, מחשש שייסגר.

הכנסות יורדות

בשנת 2011 חלה ירידה של כ-6% בשוק הפרסום, והיא זו שהביאה למפולת הדרמטית במצבו של ערוץ 10. הצפי לעוגת הפרסום בסוף 2012 הוא כי היא תעמוד על 1.431 מיליארד שקל, כלומר ירידה נוספת של 3%. למרות רבעון שני מצוין בערוץ 10 והמשכו הלא רע, כבר עכשיו חשים בהאטה נוספת.

בשנת 2012 יחזור השוק למצבו ב-2008. זה קורה דווקא בתקופה של מומנטום חיובי לערוץ וגידול מתמשך בנתוני הצפייה. הרייטינג בפריים-טיים בעונת הקיץ עומד על 11.1% - גידול של 17% מהשנה שעברה ונתח של עד 41%. שלשום (ד'), לדוגמה, רגע לפני גמר "הישרדות", נתח הצפייה של ערוץ 10 עמד על 60% בפריים-טיים.

על-פי נתוני ערוץ 10, היקף ההוצאות השנתי של הערוץ עומד על 400 מיליון שקל בשנה. מתוכם 300 מיליון שקל הם השקעה במסך - ובכלל זה עובדי ההפקות השונות ומחלקות הפרומו. כ-40-50 מיליון שקל מדי שנה משולמים למדינה בדמות תמלוגים ודמי זיכיון, ואילו התקורות נעות בין 30-40 מיליון שקל בלבד.

בעוד שהחובה להשקיע בשוק ההפקה הכללי עומדת (על-פי החוק) על 60%, כ-93% מההפקות של ערוץ 10 הן חיצוניות. מאז הקמתו השקיע הערוץ 2.5 מיליארד שקל בהפקה וברכישת תוכן. יותר מ-2 מיליארד שקל הושקעו בהפקות ישראליות, ומתוך זה כ-550 מיליון שקל הושקעו בחברת החדשות של ערוץ 10.

בערוץ עובדים כיום 446 עובדים ובכלל זה בחברת החדשות. לאלה מתווספים עוד 90 עובדי נענע10 (שלערוץ 50% בו). ועם זאת, 2,000 עובדים מתפרנסים ממנו בעקיפין בהפקות החוץ השונות, שכאמור תופסות את עיקר נפח התוכן שלו.

על-פי ערוץ 10, סגירתו תעלה למדינה כסף רב - 20 מיליון שקל בדמי אבטלה, אובדן מיסוי ישיר של 80 מיליון שקל ואובדן תמלוגים למדינה בסך 8 מיליון שקל בשנה.

מתחילת פעילות הערוץ שולמו 280 מיליון שקל למדינה, מהם 210 מיליון שקל כדמי זיכיון וכ-70 מיליון שקל תמלוגים.

אחת המטרות הקבועות בחוק הקמתו של ערוץ 10 הייתה הורדת מחירי הפרסום, מהלך שיש שמבכים עליו היום. בשנת 2001 עמד מחיר ממוצע של נקודת רייטינג בפריים-טיים על כ-1,000 דולר, והיום הוא עומד על כ-300-250 דולר.

מאז נכנס ערוץ 10, גדל שוק הפרסום בטלוויזיה בכ-500 מיליון שקל. סגירתו ושמירה על מונופול של ערוץ אחד תקטין את עוגת הפרסום בטלוויזיה בכ-200 מיליון שקל בשנה בלבד, וכל היתר ילך לערוץ אחד ויחיד.

רק בשנת 2010 זכה ערוץ 10 להסדר האחרון שלו. זיכיונו הוארך עד סוף 2012, והוא התחייב בהשלמת חוסר של 90 מיליון שקל בסוגה עילית, תשלום מיידי על חשבון חוב דמי הזיכיון בסכום של 10 מיליון שקל, הפקת ערבויות להבטחת השקעה בתוכניות סוגה עלית וסרטי קולנוע 20 מיליון שקל (בין השנים 2012-2014).

בכל חובות אלה הערוץ כבר עמד עד עתה, וכעת הוא מאמין שהוא זקוק לדחיפה האחרונה כדי גם לשרוד.