מחיר הדלק יזנק השבוע ליותר מ-8 שקלים לליטר ויהפוך את עלות הנסיעה במכונית לכמעט בלתי נסבלת - 325 שקל בממוצע למכל דלק. רבים מהקוראים חורקים שיניים ומנסים לחסוך מעט בנסיעות. ואולם, יש כאלה ששוקלים לוותר לגמרי על המכונית ולפטור את עצמם מהטרחה הכרוכה במעקב אחר הוצאות דלק, חניה, תיקונים וטסט.

בעבר, ויתור על המכונית היה מבחן סבל - התחבורה הציבורית הייתה איטית, צפופה ולא נגישה. חוליים אלה עדיין קיימים, בעוד התחבורה הציבורית משתפרת בעצלתיים. במקביל, מציעים פתרונות חדשים חלופות יעילות נוספות לנסיעה במכונית. כך למשל שירותי הסעות מותאמים אישית, שירותי השכרת מכוניות ואופניים לפי שעה או תשלום בכרטיס אשראי במונית.

לנוכח השדרוג המסתמן באמצעי התחבורה החלופיים, יש מקום לבדיקה השוואתית שתקבע מתי משתלם לוותר על המכונית, אם בכלל. לשם כך, ניתן להיעזר בטכנולוגיה עדכנית המאפשרת כיום השוואה אובייקטיבית בשימוש שבין החלופות באמצעות סימולציות שונות. כך למשל, האפליקציה הסלולרית טרנזמייט (TranzMate), כוללת נתונים על משך הנסיעה מיעד אחד למשנהו באמצעי התחבורה השונים ועל עלותה, וגם מכווינה לדרך המהירה ביותר ליעד. שירות המפות של גוגל, שמציע נתונים על משך הנסיעה במכונית בין יעדים שונים, משלים את טרנזמייט, ומאפשר את ההשוואה לנסיעה במכונית הפרטית.

על בסיס שני מאגרי נתונים אלה, ובסיוע מכון חשב, שבדק את עלויות הנסיעה במכונית בתרחישים השונים, ניתן למפות, ולו באופן סכמטי, את החלופות לנסיעה במכונית, ולבדוק איזו מהן תשלוף אותנו סוף-סוף מכיסא הנהג.

הנוסע העירוני: פראייר מי שמחזיק מכונית

בעבור מי שחי ועובד בגבולות מטרופולין מסוימת, התחליפים למכונית הפרטית מגוונים ומשתלמים יותר. למשל, תושב רחוב הגפן ברמת גן שמבקש להגיע בשעות הבוקר לשדרות רוטשילד בתל אביב ולשוב הביתה בשעות הפקוקות של הערב יבלה כשעה ביום בדרכים אם ייסע באוטובוס - רק כ-20 דקות יותר מנהג שייסע במכוניתו. המחיר שישלם יהיה כמובן נמוך בהרבה. לאחר הרפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית בגוש דן, מחיר כרטיס אוטובוס מרמת גן לתל אביב הוא 6.60 שקלים בכל כיוון. לפי נתוני חשב, מחיר נסיעה במכונית משפחתית יהיה כ-15 שקל לכל כיוון, ללא עלות החניה.

דוגמה נוספת: תושב רחוב קהילת פדובה בצפון-מזרח תל אביב שעובד ברחוב המסגר בדרום העיר יגיע בבוקר לעבודתו בתוך 35 דקות אם ייסע באוטובוס (כולל הליכה לתחנה), ובסוף יום העבודה, בשעה 17:00, יגיע הביתה בתוך 38 דקות. נסיעה במכונית, לעומת זאת, תימשך כ-25 דקות בכל כיוון, אבל תהיה יקרה הרבה יותר - 40.5 שקל ליום, לעומת 13.2 שקל בתחבורה ציבורית.

תוצאות דומות התקבלו גם בסימולציות אחרות, ובכולן הנוסע העירוני שיבחר באוטובוס ישלם הרבה פחות על הנסיעה ויבלה רק קצת יותר בכבישים. ואולם, היתרון הגדול שבוויתור על המכונית במרחב העירוני הוא דווקא הגמישות. נסיעה במונית ספיישל, למשל, אומנם יקרה יותר מנסיעה במכונית פרטית - הנוסע מצפון תל אביב לרחוב המסגר ישלם 45 שקל בדרך לעבודה ו-50 שקל בחזרה - אך חלוקת מונית עם עובדים נוספים תפחית במידה ניכרת את ההוצאה.

בתוך תל אביב אפשר גם לשכור אופניים בשירות של תל-אופן. מחיר מנוי שנתי הוא 280 שקל. ההשכרה לפרק זמן של עד חצי שעה אינה כרוכה בתשלום, והעלות לשעה וחצי היא 10 שקלים בלבד.

גם במקרים של נסיעות מזדמנות אל מחוץ לעיר, אפשר עדיין להסתדר ללא מכונית פרטית בעזרת שירות השכרת רכב לפי שעה. חברת car2go, למשל, מציעה מנוי בעלות של 14 שקל לחודש. עלות השימוש במכוניות היא 20 שקל לשעה, ועוד 1.65 שקלים לכל קילומטר (ב-50 הקילומטרים הראשונים, שלאחריהם המחיר נמוך יותר).

את החלופות האלה יכול לאמץ כל עובד, ללא צורך ביוזמה של מקום העבודה שלו. ואולם, אם המעסיק מעוניין לצמצם את שטח החניון שהוא שוכר, הויתור על המכונית ייהפך לפשוט יותר. חברת משדן (חברה-בת של דן), למשל, מציעה שירות שאטלים, גם בלא תיאום עם מקום העבודה. מערך ההסעות של החברה מגיע בשלב זה לשלושה יעדים: רמת החי"ל בתל אביב, הרצליה פיתוח וכפר סבא. העובדים משלמים לחברת השאטלים 537-839 שקל בחודש על הסעה יומית מפתח ביתם למשרד ובחזרה. לשם השוואה, ההוצאה על מכונית משפחתית בנסיעה יומיומית כזאת נאמדת ב-2,977 שקל בחודש (כולל פחת, ביטוח ואחזקה).

את השימוש העירוני במכונית אפשר כמובן להמיר בקטנוע. אם עלות נסיעה במכונית משפחתית היא 2.38 שקלים לקילומטר, הרי שעלות נסיעה בקטנוע לפי חישובי היבואנית מטרו היא 68 אגורות בלבד לקילומטר - בלי לעמוד בפקקים ובלי לחפש חניה. ביטוח החובה לקטנוע אומנם יקר מזה של המכונית - 2,666 שקל בשנה לקטנוע לעומת 1,582 שקל למכונית - אך הקטנוע חסכוני יותר מהמכונית בכל יתר הסעיפים.

הנוסע הפרברי: הוויתור על הרכב חוסך כסף, לא זמן

אם לתושבי תל אביב וערי הלוויין שלה יש חלופות רבות לנסיעה במכונית הפרטית, הוויתור על המכונית מסובך יותר בשביל עובדים המתגוררים בערי המעגל השני, כמו פתח תקוה, כפר סבא או רחובות. המרחק שהם צריכים לעבור מדי יום בדרך לעבודה בתל אביב הוא כ-20 קילומטר, והתחבורה הציבורית מסורבלת יותר.

עם זאת, מרבית הערים מחוברות לתל אביב ברשת רכבות, שהנסיעה בהן חוסכת את העמידה בפקקים ומאפשרת להם להגיע לעבודה במהירות יחסית. כך לדוגמה, תושב מודיעין שמבקש להגיע בבוקר לרחוב אבא הילל ברמת גן יבלה 76 דקות באוטובוס וברכבת, לעומת כ-45 דקות אם ייסע במכונית פרטית. זהו אומנם פער גדול, אך כך גם החיסכון הכספי: בעוד הנסיעה לעבודה ברכב הפרטי תעלה לו 185 שקל ביום, הנסיעה באוטובוס תעלה לו רק 35.7 שקל.

גם הנסיעה מרחובות לתל אביב בתחבורה ציבורית - אוטובוס לתחנת הרכבת ונסיעה ברכבת - אינה מהירה מאוד. בשעות בוקר היא נמשכת כ-70 דקות, ובחזרה כ-60 דקות - לעומת 45 דקות במכונית פרטית. ואולם מבחינת העלות היחס הפוך: מחיר נסיעה במכונית הוא 128.75 שקל ליום, לעומת 34.7 שקל בתחבורה ציבורית.

לאלה שבחרו לגור בפרברים הרחוקים, הוויתור על המכונית מסובך עוד יותר. זאת בעיקר משום שהרכבת לא נכנסת למרכזי הערים, והנוסע צריך להשקיע זמן וכסף בנסיעה לתחנת הרכבת, בעיקר באוטובוסים. יוצא אפוא שהשימוש בתחבורה הציבורית משתלם יותר מהחזקת מכונית, אבל הנסיעה בה גם ממושכת הרבה יותר. מי שיכול לנצל את משך הנסיעה ברכבת לעבודה, יוצא נשכר. באשר לקטנוע, גם הוא יכול להיות תחליף למכונית גם בנסיעות פרבריות, אך לשם כך דרוש קטנוע בנפח מנוע של 250 סמ"ק לפחות, שיאפשר נסיעה במהירות גבוהה בעורקי תנועה ראשיים.

הנוסע הבין-עירוני: מכונית, בלית ברירה

ישראל אומנם אינה מדינה גדולה, אך מתברר שככל שהנסיעה היומיומית ארוכה יותר, כך הוויתור על המכונית מסובך יותר, גם אם מדובר בנסיעה בין שתי ערים גדולות. כך למשל, תושב רחוב מרטין בובר בחיפה שעובד בהרצליה פיתוח ייסע בשעות הבוקר במכונית כשעה ו-20 דקות, ובתחבורה הציבורית - אוטובוס ורכבת - 121 דקות.תושב רחוב התיבונים בירושלים שמבקש להגיע לרמת החי"ל בתל אביב במכוניתו יעשה זאת בתוך כשעה ורבע בבוקר, ואילו באוטובוס הוא יבלה כמעט שעתיים (112 דקות).

לעומתם, תושב אשדוד שרוצה להגיע לתל אביב ייסע 50 דקות במכונית ורק 72 דקות בתחבורה ציבורית. זאת, כאשר מחיר נסיעה מאשדוד לתל אביב באוטובוס הוא 44.2 שקל, בעוד עלות נסיעה במכונית מגיעה ל-204 שקל.

נראה אפוא כי הנסיעה בתחבורה ציבורית מעיר לעיר לא מתאימה לכל אחד. לתושבי ערים מרוחקות, המעבר לתחבורה ציבורית מאריך לעתים יותר מדי את משך הנסיעה.

ואם תושבי הערים הגדולות יתקשו לוותר על המכונית הפרטית, הרי שתושבים של יישובים קטנים ופריפריאליים יותר יגלו שהשימוש בתחבורה הציבורית מסורבל וממושך עוד יותר. במלים אחרות, התחבורה הציבורית בישראל עדיין לא הגיעה לדרגת היעילות המאפשרת לאזרחים לוותר לגמרי על המכונית בנסיעות בין-עירוניות יומיומיות.

לתחבורה הציבורית בישראל יש חיסרון מוכר נוסף: השבתתה בסופי השבוע הופכת את הוויתור על המכונית הפרטית לקשה אף יותר. אבל גם לכך יש פתרונות. בשנים האחרונות התפתחה נישה של השכרת רכב זולה. בעלות של 60-125 שקל ליום אפשר לשכור מכונית למשך סוף השבוע. כלומר, השכרת מכונית בכל סוף שבוע תעלה כ-1,000 שקל בחודש, בעוד עלות האחזקה החודשית של מכונית משפחתית היא 2,977 שקל.