מסקנות ועדת שניט בנוגע לאחריות ההורים לילדיהם אחרי פרידתם עוברות לחקיקה. שר המשפטים,
יעקב נאמן, אישר להפיץ את תזכיר החוק המעגן את המלצות הוועדה בראשות פרופ' דן שניט. באותו חוק יעוגנו גם המלצות הוועדה בראשות ד"ר תמר מורג בעניין האחריות ההורים למימוש זכויות הילד על-פי אמנת האו"ם בנושא זה.
במרכז המלצות ועדת שניט עומד ביטול "חזקת הגיל הרך", לפיו במקרה של פרידה - ניתנה עדיפות מובנית לאם בנוגע למשמורת של ילדים עד גיל שש. החוק החדש קובע קווים מנחים להורים ולבית המשפט למקרה בו ההורים אינם מגיעים להסכמה ביניהם להסדרת חלוקת האחריות ההורית, מימושה וכיצד יש להפעיל את עיקרון טובת הילד.
עוד קובע חוק שניט, כי ההורים יהיו חייבים ליישב בהסכמה חילוקי דעות במסגרת המשפחתית או במצב של פירוד, בעזרת צד שלישי - בעל מקצוע או מגשר - לפני שהם פונים לבית המשפט. החוק גם מונה רשימה של שיקולים מנחים להורים ולבית המשפט, כיצד לפעול על-פי עיקרון טובת הילד במצבים שונים.
כאשר ההורים עומדים להיפרד, יהיה עליהם להגיש לבית המשפט הסכם הורות, שבו יציגו את אופן מימוש אחריותם בנושאי בריאות, חינוך, מגורי הילד, זמני הטיפול האישי של ההורה בילד לרבות ימי חופשה או מחלה, נסיעות לחו"ל והתחייבות לעמידה בתנאי ההסכם. כדי להבטיח עמידה של ההורים בהסכם, מעניק החוק לבית המשפט אמצעים הדרגתיים לטיפול בהפרה של ההסכם, החל מהפניה ליחידת סיוע בבית המשפט ועד לחיוב ההורה המפר בתשלום פיצויים.
החוק המוצע מחייב את ההורה המבקש להגר או להעתיק את מקום מגוריו, ושאינו מגיע להסכמה עם ההורה האחר, לפנות מראש לבית המשפט ולהציג תוכנית לקליטת הילד מחוץ לישראל, וכן הסכם הורות אשר יבטיח את שמירת הקשר של הילד עם ההורה שנשאר בארץ. הן תוכנית הקליטה והן ההסכם חייבים לעלות בקנה אחד עם טובת הילד כשיקול ראשון במעלה.
עוד נקבע, כי לא יוגשו לבית המשפט חוות דעת של מומחה בעניינו של ילד, אלא לאחר שהוגשה חוות דעת של יחידת הסיוע או תסקיר עובד סוציאלי הקובע שיש צורך בחוות דעת המומחה. זאת, למנוע גרימת נזק לקטין בשל ריבוי חוות דעת מצד ההורים הניצים, בפרט כאשר הן מחייבות את הילד לעבור מבחנים ובדיקות מספר פעמים.
בעקבות המלצות ועדת מורג, מבטל החוק את ביטול מרבית ההוראות בפרק "הורים וילדיהם הקטינים" שבחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר משתית את הקשר בין הורים לבין ילדיהם על מושג ה"אפוטרופסות" של הורים על ילדיהם. במקום זאת קובע החוק המוצע, כי קשר זה יתבסס על מושג "האחריות ההורית" שבאמנת האו"ם. משמעות הדברים היא ששני ההורים אחראים במשותף לטיפול בילד, למימוש זכויותיו ולהתפתחותו.
בהתאם לאמנה, נקבע עיקרון טובת הילד כשיקול ראשון במעלה. אחריותם של ההורים היא לממש בהתאם לעיקרון זה את זכויותיהם של ילדיהם וכן לייצגם, הן במסגרת המשפחה והן לאחר שנפרדו. כאשר ההורים לא מגיעים להסכמה, יקבע בית המשפט את אחריותם ההורית בהתאם לעיקרון טובת הילד.
החוק מונה רשימה של זכויות בסיסיות של הילד לפי האמנה, אשר חובקות את כל תחומי חייו והתפתחותו, תוך הכרה במרכזיות זכות הילד להורות ולרמת חיים הולמת. מעמדו של הילד כאדם עצמאי בא לידי ביטוי בחובה לשתף את הילד בתהליך קבלת החלטות בעניינו, ובהכוונת ההורים לפתרון חילוקי הדעות בינם לבין ילדיהם בדרכי שלום, לרבות באמצעות צד שלישי, ולא רק באמצעים משמעתיים-כוחניים.
