שופט בית המשפט המחוזי מרכז, שאול מנהיים, דחה (4.9.12) תביעה בסך 14 מיליון שקל שהגישו חברת ניו אימג' ובעליה, אהוד וליאור זליכה, נגד בנק לאומי. התובעים היו בעבר בעלי שליש ממניות רשת חנויות האופנה אירית ליין, והתביעה בסך 14 מיליון שקל הוגשה לאחר שהבנק החליט שלא לחדש את העמדת האשראי לחברה.

בעת הפסקת האשראי הוחזקו יתרת המניות בידי חברת ג'אמפ אופנה שהייתה בשליטת המשביר לצרכן ומנחם קופיץ. בינואר 2009 הועברו חשבונותיה של אירית בבנק לאומי לטיפול אגף אשראים מיוחדים, בשל החשש שלא תוכל לפרוע את חובותיה. ביולי של אותה שנה, לאחר שחברת ג'אמפ קרסה והגישה בנק להסדר נושים, הפסיק הבנק את העמדת האשראי לאירית. שבוע מאוחר יותר ביקשה החברה להקפיא את ההליכים נגדה ולאחר מכן נכנסה לפירוק.

התובעים טענו, כי החלטתו של לאומי התקבלה בחוסר תום לב והובילה לקריסתה של אירית, אך מנהיים קובע שההחלטה הייתה סבירה בנסיבות העניין. הוא אומר, כי חלק מהעילות להפסקת האשראי שנקבעו בהסכם בין אירית ללאומי, התממשו בעת שהבנק ביצע צעד זה. עוד עומד מנהיים על משמעות הערת העסק החי שנכללה בדוחותיה של אירית לרבעון הראשון של 2009:

"הדברים ברורים וקשים. התמונה היא של חברה שעסקיה כושלים והמשך קיומה מוטל, למצער, בספק של ממש כבר בעתיד הקרוב מאד. הפסד תפעולי פירושו שההכנסות אינן מכסות אפילו את אותן הוצאות של החברה שאינן כוללות את הוצאות המימון שלה. קיומם של 'ספקות משמעותיים לגבי המשך קיומה של החברה' פירושו חשש של ממש ליכולתה לעמוד בהתחייבויותיה. ממנו עולה גם חשש מוחשי לפגיעה בחלק מהבטחונות שנתנה לבנק משום שברור שערך המלאי, שהוא מרכיב מרכזי בנכסיה של כל חברה שעיסוקה במכירה קמעונאית, אינו אותו ערך כאשר החברה פועלת כ'עסק חי' וכאשר החברה חדלה מפעילות והמלאי נמכר במכירת חיסול או על-ידי כונס או מפרק".

עוד אומר מנהיים, כי לאומי צדק כאשר העניק משמעות מכרעת לקריסתה של ג'אמפ, שהייתה לא בעלת השליטה באירית אלא גם הספק העיקרי שלה. מנהיים עומד בהרחבה על החובות הייחודיות המוטלות על בנק בשל תפקידו הכלכלי המרכזי ועל החשיבות הרבה של מתן האשראי:

"דווקא בשל כך חשוב וחיוני לאפשר לבנקים להגיב במהירות לשינויים בסיכון, במיוחד כאשר עסקינן בשינוי חד ומהותי, ולהגן בדרך זו על עצמם ועל כספי המפקידים מפני המשך וגידול החשיפה לסיכונים שהחמירו. ההגנה על הבנק מפני נטילת סיכונים גדולים מדי ומפני אי יכולת לבלום תהליכים של גידול מהותי בסיכון אינה משרתת רק את האינטרס העצמי של הבנק; היא משרתת גם, ואולי אף בעיקר, את האינטרסים של כל מי שמפקידים את כספם בבנקים, ובדרך זו גם ואף בעיקר את הביטחון והיציבות בכלכלה כולה וכן אינטרסים חברתיים ראשונים במעלה".

מנהיים גם דחה את התביעה בנימוק שלתובעים כבעלי מניות באירית אין עילת תביעה אישית נגד לאומי, וכי החברה היא שהייתה צריכה להגיש את התביעה. הוא חייב אותם בתשלום הוצאות בסכום יוצא דופן של 250,000 שקל. את התובעים ייצג עו"ד אברהם לוי, ואת לאומי - עוה"ד יוכי כדיר-פז ופיני יניב.