אני חוזר מבית העלמין ורוחי, כמדי שנה, נכאה. כל אחד יודע שבית עלמין הוא מקום עצוב, עם מנהגים ודרכי אבלות משלו. כל אחד והאבל הפרטי שלו, אבל במקרה הזה - העצב אינו נחלתי הבלעדית שלי. יחד אתי - שרויים ביגון מאות משפחות שיקיריהם מצאו מקום מנוחה אחרון בנחלת יצחק, בית עלמין, כביכול יוקרתי.
מדוע כביכול? כי החברה קדישא לא מטפלת ומתייחסת אל מקום המנוחה האחרון כאל מקום שבו יש לכבד את זיכרו של הנפטר. ברגע שכובדו כל ההמחאות שנכתבו לפקודתה, היא מסירה דאגה. כל השאר - עליך.
יש לי כמה מניות בבית העלמין הזה. משפחתי פזורה אמנם ברחבי הארץ מהר הזיתים, דרך חיפה, זיכרון יעקב, פתח-תקווה ועד לבתי העלמין השונים של תל-אביב. מרבית המניות שלי "מושקעות" בנחלת יצחק. חלפו למעלה מ-50 שנה מאז ניסתם שם הגולל על חלקת הקבר הראשונה של מי מבני משפחתי. היה זה קיברה של דודתי, אחותה התאומה של אמי. אבי עליו השלום, תייק את בזיכרונו את המקום, רק כדי לשלוף אותו שוב כעבור שנים ולקנות כמה חלקות מתוך דאגה לבני משפחתו.
אני זוכר ימים אחרים בנחלת יצחק. ימים שבהם אפשר היה לגשת לחלקת הקבר ולהתייחד בכבוד עם זיכרו של הנפטר/ת. אולם בשנים האחרונות, כאשר צר המקום ורב הביקוש על ההיצע, נחשפה כל פינה אפשרית לכריית חלקות קבורה נוספות. ואז מצאתי עצמי מדדה בקושי בין שורות צפופות ועמוסות כדי להגיע למקום שבו קבורים יקיריי.
אליבא דאמת - אני יכול לחיות עם זה. אני מבין וער לרצונם של הרוצים להיטמן בנחלת יצחק, אך מצד החברה קדישא אפשר לבקש בכל לשון אפשרית, ואם לא - אז בדרך חוקית, לשמור על המקום, לדאוג לניקיונו ולהסיר ממנו כתמי חרפה שונים.
באחד האזורים נמצאת חלקת ילדים. מי שמזדמן למקום יראה עזובה שאינה מאפיינת אפילו בתי עלמין הקיימים שלוש וארבע מאות שנים. מצבות שבורות וחלקיהן מפוזרים בכל עבר. אלו הן מצבות של ילדים שמצאו מותם במלחמת השחרור או מהפצצות האיטלקים על תל-אביב הקטנה בתחילת שנות הארבעים. חלפו שנים, ואולי אין כבר זכר לבני המשפחה של אותם הילדים, ולכן אין איש דואג לשיפוץ המצבות ולניקיון השטח.
וזה מקומם. מקומם נוכח הידיעות בדבר התנאים המועדפים שלהם זוכים עובדי החברה קדישא. מקומם עוד יותר שעל גבי שטח של אותה חלקת ילדים, בנתה החברה קדישא "הר מנוחות" חדש ובו מקום ל-29 חלקות חדשות.
באחת ממודעות האבל שפירסמתי בשנים האחרונות, הוספתי שורה: "אני מתנצל בפני הקהל על אי הנוחות הנגרמת להם וזאת בגלל גזילת הקרקעות של החברה קדישא".
מאז - אין חדש תחת השמש. החברה קדישא תמשיך להתנהל בדרכה שלה ורק אנחנו, הטמבלים, נמשיך לשלם. איך אומרים? - הפריירים לא מתים. הם רק מתחלפים. אוי, כמה שזה נכון.
