|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הצפייה בתוכנית הפוליגרף הופכת אותך לאדם בלתי מוסרי ולכן היא מכריחה אותך לנקוט עמדה. היא מכריחה אותך להיות אקטיבי גם אם כל רצונך הוא לנוח בפאסביות מול המסך המרצד לאחר יום עבודה מעייף
|
"לא צפיתי בתוכנית על הסוף כי פשוט לא יכולתי: גם בשבתי כבטטת כורסה פאסיבית לחלוטין, כמו שערוץ 2 אוהב את צופיו, עדיין קשה לי להשעות את שרידי החינוך הטוב שקיבלתי ואת רצוני להתנהל בעולם כאדם מוסרי.
כשאני רואה שעשועון שבו אנשים חושפים את קרוביהם לסודות מלוכלכים, מתוודים על חטאים ותמורת הוידוי לא נשלחים לכפר עוונות אלא מביאים ימבה כסף, אני חייבת לקום ולכבות.
השתתפותי הפאסיבית במופע בו מושפלים בני אדם בפומבי הופכת אותי לחרא-בן-אדם. לא רוצה להיות כזאת." (אריאנה מלמד, Ynet).
אריאנה מלמד מדברת על כך שגם ההשתתפות הפאסיבית במופע של הפוליגרף הופכת אותנו לאנשים לא מוסריים. ואני מסכים עמה בהסתייגות אחת, אני כבר לא כל כך בטוח שאנחנו פאסיביים כשאנחנו צופים או בוחרים לצפות בתוכנית כדוגמת הפוליגרף. ואני שואל - איפה עובר הגבול שבין צפייה הפאסיבית ובין האקטיבית? והאם אפשר לגרום לך להיות אקטיבי בעל כורחך?
מאמרה של מלמד הזכיר לי סרט שצפיתי בו לא מזמן. הסרט נקרא בתרגום לעברית "ללא עקבות". התרגום דווקא בסדר, זה השם המקורי של הסרט שמפספס את מה שמעניין בו באמת. הסרט כשלעצמו איננו מוצלח במיוחד - על פניו עוד סרט אקשן. גיבורת הסרט היא שוטרת של היחידה לפשעי אינטרנט. ובמוקד עלילת הסרט מצוי מפעיל אתר אינטרנט אנונימי (לפחות בהתחלה) שמבצע אי אילו פשעים. המפעיל בלתי ניתן לאיתור (השם באנגלית הוא "untraceable") או לא משאיר עקבות אחריו ומכאן השם של הסרט.
אבל מה שמעניין באמת בסרט זה אותם "אי אילו" פשעים שהוא מבצע.
מפעיל האתר שלנו מרים פרויקט שאו שתחשבו שהוא אם כל הריאליטים "או שתחשבו שזה סופה של התרבות המערבית" כמאמרו של מייק דארנל שמלמד מצטטת. האתר שלו נקרא "killwithme.com" והוא מציע לגולשיו להיות שותפים לרצח - כל שעליהם לעשות זה לצפות.
למה הכוונה? טוב אז טכנית הם לא חייבים ממש לצפות בהוצאה להורג - הם רק צריכים לא לדפדף לאתר אחר. אבל ברור שמה שמפתה אותם להישאר באתר זה יצר המציצנות. מפעיל האתר משתף את הגולשים בחוויית הרצח על-ידי כך שכל גולש שנוסף לספירה מאיץ את תהליך ההוצאה להורג ואם לא היו גולשים כלל, ההוצאה להורג לא הייתה מתרחשת. וכך הגולשים הופכים בעצמם לרוצחים כאשר המניע לרצח הוא סקרנות גרידא.
אז קודם כל, אני רוצה להאמין שדבר כזה לא יכול לקרות במציאות. למרות שבני האדם כבר הוכיחו לא פעם שהם מסוגלים לבצע זוועות שהדעת איננה תופסת.
אבל גם אם נניח שדבר כזה לעולם לא יכול לקרות במציאות. הוא מציג בפנינו סוג של ניסוי מחשבתי מעניין מאוד. ניסוי שבעצם נותן לנו תשובות על השאלות שהצגתי בהתחלה. הסרט מציג בפנינו תסריט אימים דמיוני שבו הישיבה הפאסיבית על הכורסא או על כיסא המחשב הופכת מפאסיבית לאקטיבית בעל כורחנו. ההקלקה או הלחיצה על השלט הופכת אותנו לרוצחים - לא פחות ולא יותר. אז האם אפשר לגרום לך להיות אקטיבי בעל כורחך? נראה שכן.
הצפייה בתוכנית הפוליגרף, להבדיל אלף הבדלות, אומנם איננה הופכת אותך לשותף לרצח. אבל היא בהחלט הופכת אותך לאדם בלתי מוסרי ולכן היא מכריחה אותך לנקוט עמדה. היא מכריחה אותך להיות אקטיבי גם אם כל רצונך הוא לנוח בפאסביות מול המסך המרצד לאחר יום עבודה מעייף.
אחד המתמודדים בתוכנית הראשונה נשאל: האם אתה אדם מוסרי? כשהוא מחובר לפוליגרף. ונדמה לי שהפוליגרף חיברה את כל הצופים באותו ערב לסוג של פוליגרף. ההדלקה של מכשיר הטלוויזיה היא התחברות לפוליגרף מוסרי. כשם שההתחברות לפוליגרף לא הופכת אותך לשקרן עצם הדלקת מכשיר הטלוויזיה לא הופכת אותך לאדם לא מוסרי. אבל מה שקורה מרגע ההתחברות או ההדלקה זה כבר סיפור אחר. מעכשיו אתה כבר אקטיבי. מלמד בחרה לא להיות "חרא-בן-אדם" - להיות אדם מוסרי. ואתם?
|
|
© ידידיה ארגמן, 2008 כל הזכויות שמורות.
|
|
| תאריך:
|
30/07/2008
|
|
|
עודכן:
|
30/07/2008
|
|
ידידיה ארגמן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יוסף הצדיק
|
30/07/08 09:20
|
|
|
|
2
|
|
עגל הזהב
|
30/07/08 09:27
|
|
|
|
3
|
|
מרק טווין
|
30/07/08 09:33
|
|
|
|
4
|
|
מתי אנג'ל
|
30/07/08 20:44
|
|
|
|
5
|
|
אביגייל
|
31/07/08 01:43
|
|
|
|
6
|
|
יואל
|
31/07/08 03:28
|
|
|
|
7
|
|
אריק יוגב
|
31/07/08 13:33
|
|
|
דור ששת הימים נזכר בימים אלה בעל כורחו "בימי ההמתנה" שקדמו לאותה המלחמה, אשר שינתה בבת אחת, כבמכת ברק, את האקלים הציבורי בארץ. "בימי ההמתנה" ההם, ובתקופה שקדמה להם, שטף את הארץ גל של דכדוך ופסימיות. מול איומי ההשמדה של ג'מאל עבדול נאצר נצטיירה ממשלת ישראל כאובדת עצות ובלתי מסוגלת לחלוטין למשול ולהכריע. היו אלה הזמנים שבהם צמחה אותה בדיחה מצמררת על השלט בשדה התעופה בלוד: "האחרון יכבה את החשמל!"
|
|
|
|
|
טורקיה איננה נכנעת לטירור, למרות שמדי פעם היא סופגת פגיעות קשות בבטן הרכה, דהיינו באזרחים ובתוככי הערים. מאז 1985 שרויה טורקיה במאבק עקוב מדם עם המחתרת הכורדית ה-פ-ק-ק, הגדול מבין שלושת פלגי הכורדים החותר להשגת עצמאות מלאה ואינו מוכן להסתפק באוטונומיה שהממשל הטורקי היה נכון להעניק לו.
|
|
|
|
|
התירוצים החביבים של "ייאוש מהמצוקה הכלכלית" או-"זעם על דיכוי החופש", כמו גם "מקרה של שיגעון זמני" כבר לא תופסים לגבי רצחנותם של שלושת השאהידים האחרונים בירושלים. לעומת זאת, פס הייצור שלהם גלוי לעין, כולל תחנות ההתחלה שלו. חיסול תחנות אלו - באמצעים חוקיים בהחלט, וללא הפעלת כוח צבאי - יכול לצמצם את ייצור השאהידים החדשים למינימום ולטווח ארוך. אז מה מפריע לעשות זאת? משהו שיתכן רק במדינת היהודים: יקירי הממסד הישראלי עומדים כחומה בצורה להגנת אותם פסי ייצור, ואף מתפארים בזה בעולם - כהוכחה לתרבותם "הנאורה והמתקדמת".
|
|
|
|
|
בטור מהשבוע שעבר הצגנו חלק מתקלות המס העשויות להתעורר בעת מכירת דירת מגורים. לאור טעויות ותוצאות שלא נצפו מראש מתעוררת השאלה האם רשאי מוכר לחזור בו מבקשות שהוגשו ביחס למיסוי מכירת דירת מגורים. השאלה מתעוררת בשני מישורים: האחד - חזרה מבקשת פטור והמרתו בחיוב, לדוגמה מאחר שבמכירה לא היה גלום רווח או בשל מכירה מאוחרת שהשבח בה גבוה יותר. השני - המרת חיוב בפטור, לדוגמה כאשר המוכר העריך כי המס על המכירה יהיה נמוך ועל כן העדיף לשלם מס ולא "לשרוף" פטור, ואולם מאוחר יותר בשומה שהוצאה ע"י הרשויות השבח היה גבוה משנצפה.
|
|
|
|
|
התיאולוגים מגדירים תופעה חברתית זו באמרה הידועה: "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", ומייחסים אותה לחוק האלוהי, שלדעתם אין לבוא אליו בטרוניה באשר הוא מעבר להשגת השכל האנושי. לכן הצדיק הסובל מקבל עליו את הדין ללא תרעומת מתוך אמונה בצדקתו של האל. אולם כשתופעה זו נובעת מן החוק האזרחי, שום הסבר אינו ראוי לשכך את התרעומת, ולא נותר למקופח על-ידי החוק, אלא לחרוק שיניים.
|
|
|
|
|
