שטנגר הורשע אתית בשל התבטאויות בוטות

בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין הרשיע את עו"ד חיים שטנגר בשורה של עבירות אתיות, בשל התבטאויות חריפות שלו כלפי השופטת טובה סיון ועו"ד שמוליק קסוטו. בכך קיבל בית הדין הארצי את ערעורו של ועד מחוז תל אביב על החלטת בית הדין המחוזי לזכות את שטנגר.

שטנגר ייצג לקוח בתיק עיזבון שהתנהל בפני סיון בבית המשפט למשפחה ברמת גן. בבקשה שהגיש לפסילתה של סיון, טען שטנגר שהחלטותיה גובלות בשיבוש הליכי משפט, והעלה טענה דומה כלפי קסוטו. שטנגר חזר על אותן התבטאויות בערעור שהגיש לבית המשפט העליון על החלטתה של סיון שלא לפסול את עצמה. השאלה שעמדה להכרעה בשתי הערכאות הייתה, האם טענות אלו היו בגדר השיח המשפטי הלגיטימי, או שחצו את הגבול להתבטאויות אסורות מבחינה אתית.

בית הדין המחוזי סבר ברוב דעות שיש לזכות את שטנגר, ואילו בארצי הוחלט ברוב דעות (עוה"ד ברק טל ושלמה ארדינסט מול עו"ד ערן לב) להרשיעו בפגיעה בכבוד בית המשפט, בהתנהגות מחוסרת דרך ארץ כלפי הצד שכנגד, בהתנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע ובאי-עזרה לבית המשפט לעשות משפט.

טל אומר, כי מבחינת הסגנון - אין חולק שדבריו של שטנגר לא היו בבחינת גידוף, שכן הוא השתמש בלשון החוק. לדבריו, יש לאזן בין חופש הביטוי של עורך הדין ובזכותו לייצג את לקוחו ללא מורא, לבין הצורך לשמור על תרבות דיון נאותה ועל תדמיתם של העוסקים בתחום המשפטי. לדעתו, על עורך הדין להקפיד ולהיצמד בטיעוניו לעובדות כפי שהן, ולא להשתמש בתיאורים ובמסקנות ולייחס משמעויות עולבות למעשים אליהם הוא מתייחס. לדעת טל, שטנגר לא עמד במבחן זה.

טל מציע מבחן נורמטיבי משולש שיאפשר לבית הדין המשמעתי לקבוע מתי התבטאות מהווה עבירה אתית: טיבה של ההתבטאות - האם סגנונה בוטה או שתוכנה קשה ופוגעני; הרלוונטיות של ההתבטאות - האם עורך הדין היה יכול להוכיח את דבריו במסגרת בה נטענו והאם היה בכך צורך; ומידתיות - האם ניתן היה להציג את אותה טענה בלשון פוגענית פחות. גם במבחנים אלו, קובע טל, לא עמד שטנגר.

טל מוסיף, כי מהלכיו של שטנגר נגד סיון וקסוטו - בקשה לפסול את סיון, הגשת תביעה ותלונה נגד קסוטו, פניותיו לפרקליט המדינה ולמנהל בתי המשפט על סגנונן הבוטה - מלמדים שהתנהלותו "נועדה לנסות ולהלך אימים על השופטת ועל מנהל העיזבון בהליך המתנהל". אפילו אם לא לכך התכוון שטנגר, קובע טל, ברור שהתנהגותו יצרה הפרעה קשה למהלך הדיון, ולכן הוא אשם באי-עזרה לעשות משפט.

ארדינסט אומר: "אנו כערכאה האתית הבכירה, חייבים לתחום על-פי הכללים את גבולות חופש הביטוי של עורכי הדין, מאחר שחופש הביטוי אינו מכשיר כל אימרה בלתי מרוסנת, שהרי אין דרך אחרת לשמר את כבוד מערכת המשפט וכבודנו".

לב אומר בדעת המיעוט, שיש לנהוג בזהירות מירבית בהחלת דיני האתיקה על התבטאויות של עורכי דין במסגרת עבודתם, וכי פגיעה בלתי מוצדקת בחופש זה - עלולה לחתור תחת ליבת המקצוע בחברה דמוקרטית. לדעת לב, רק התבטאויות סקסיסטיות, גזעניות ודומותיהן יוצרות עבירה אתית, ואילו התבטאויות בוטות אחרות יש לבחון על-פי נסיבותיהן. "הדעת אינה סובלת, כי עורך הדין יוגבל בתוכן הדברים הנכתבים על ידו, בשם לקוחותיו, במסגרת כתבי טענות", מוסיף לב. במקרה הנוכחי, הוא קובע, מדובר בהתבטאויות "אשר אין לדין האתי יד ורגל בהן".

בית הדין הארצי החליט שהוא אשר יגזור במועד מאוחר יותר את דינו של שטנגר. את ועדת האתיקה ייצגו עוה"ד עמוס ויצמן וסמדר גור-ארי, ואת שטנגר - עו"ד אביגדור פלדמן.