בינואר 2010 החלה הרשות הממשלתית למים ולביוב ברפורמה בתעריפי המים, אשר בעקבותיה העלתה את תעריפי המים ב-30%. הרפורמה מושתתת על העיקרון ולפיו התעריפים ייקבעו לפי העלות הריאלית של אספקת שירותי המים והביוב. לאחר שפרסם חוות דעת בנושא מחירי החלב והמזון, עוסק כעת המבקר יוסי שפירא בתעריף המים לצרכנים הביתיים וקובע: ניתן להוזיל אותם.
מממצאי הדוח עולה, כי רפורמת התיאגוד הביאה להעלאת התעריף לצרכן במרכיבים האלה:
- מרכיב התשואה על ההון הזר, שהוא 3.4% מהתעריף הנמוך ו-2.2% ומהתעריף הגבוה לצרכן.
- רשות המים מעריכה את התוספת "נטו" לתעריף לצרכן הביתי בשל הרפורמה בהיבט המע"מ ב-2%-3%.
- 38% מהתאגידים שהוקמו במסגרת רפורמת התיאגוד הם תאגידים המסווגים על-ידי רשות המים כחלשים. סבסודם של תאגידים אלה מוטל על תאגידים חזקים ובסופו של יום ממומן מהתעריף לצרכן. סבסוד זה מתווסף על מענקים שמקבלים התאגידים החלשים מתקציב המדינה.
- כמות התאגידים האופטימלית על-פי טיוטת דוח שהגיש יועץ חיצוני לרשות בינואר 2011 היא 13. בפועל קיימים 52 תאגידים המאגדים 137 רשויות מקומיות. 48 רשויות מקומיות החייבות בתיאגוד טרם התאגדו. ריבוי התאגידים מוסיף עלויות הנובעות, בין היתר, מכפילויות במערכי ההנהלה, המטה והתפעול ואי-מיצוי יתרונות לגודל. על-פי טיוטת הדוח של היועץ, היקף החיסכון הצפוי מאיחוד תאגידים כאמור יכול להגיע ל-7% ממחיר המים.
הסבסוד הועמס על משקי הבית
בתעריפי המים שקבעה מועצת הרשות לצורכי בית נכלל סבסוד למטרות אחרות, ובהן למגזרי החקלאות והתעשיה. בשנים 2011-2010 היה סבסוד זה כ-10% מהתעריף המשוקלל לצרכן הביתי. הסבסוד לחקלאות ולתעשיה נובע מכך שמועצת הרשות פרסה על פני כמה שנים את המעבר של החקלאים והתעשיינים לתעריף מבוסס עלות במסגרת הרפורמה, בעוד התעריף לצרכן הביתי הועלה באופן חד ובתקופה קצרה ביותר.
עלייה חדה זו נבעה לא רק מהמעבר לתעריף המבוסס על עלות המים שצורכים הצרכנים הביתיים, אלא גם מהסבסוד לחקלאים ולתעשיינים, שאותו העמיסה רשות המים על הצרכנים הביתיים. נתונים כמותיים על כל הסבסוד המגזרי לא פורסמו לציבור לפני קבלת ההחלטות במועצת הרשות, ובשל כך לא היה יכול הציבור להתייחס לכך בתגובותיו בשימוע שקיימה המועצה טרם קבלת ההחלטות.
התעריף לצרכן הביתי נקבע בשתי מדרגות: תעריף נמוך לכמות מים בסיסית (הכמות המוכרת) ותעריף גבוה לכל כמות נוספת שנצרכת מעבר לכמות המוכרת. הליך קביעת הכמות המוכרת ברשות נעשה ללא עבודת מטה מעמיקה דייה המבוססת על נתונים כלל-ארציים של צריכה לנפש ועל נתונים חברתיים-כלכליים ופיזיולוגיים וכן על מתודולוגיות כלכליות. לא היה בסיס מוצק לקביעת הכמות המוכרת על 2.5 מ"ק לנפש לחודש במשך שנה וחצי מתחילת הרפורמה בינואר 2010, ולקביעתה על 3.5 מ"ק לנפש לחודש מיולי 2011.
אף שחלפו כשנתיים מאז החלה רפורמת התעריפים, טרם ביצעה מועצת הרשות רגולציה לטווח ארוך המבוססת על בדיקה מעמיקה של כל ההיבטים של מרכיב חברת מקורות בתעריף לצרכן, שהוא המרכיב הגדול ביותר בתעריף, והמהווה 24.5% ו-50% מהתעריף הנמוך ומהתעריף הגבוה לצרכן, בהתאמה. בפועל, מרכיב זה מבוסס במידה רבה על תחשיבים ואומדנים שנקבעו בהסכם העלויות שנחתם בין המדינה למקורות עוד בשנת 1993, עם כמה שינויים בחלק מן המרכיבים.
10% מעל העלות הריאלית
רשות המים קבעה תעריפי מים שבהם מסבסדים צרכני המים הביתיים מגזרים שונים ובהם מגזרי החקלאות והתעשיה, וכן חלק מבתי המלון, בתי החולים, המקוואות ובתי המרחץ. על-פי נתוני רשות המים, בשנים 2010 ו-2011 התעריף לצרכן הביתי מגלם סבסוד למגזרים אלה בסך 831 מיליון שקל ו-727 מיליון שקל כולל מע"מ, בהתאמה. בשל סבסודים אלה היה התעריף לצרכן הביתי בשנים אלה גבוה ב-10% מהתעריף המשקף עלות ריאלית.
מועצת הרשות טרם הסדירה את תעריף היטלי המים והביוב שנועדו למימון הקמתן, חידושן ושיקומן של תשתיות מים וביוב. בפועל, חלים ההיטלים שקבעו הרשויות המקומיות ערב הקמת התאגידים. שיטת חישוב היטלים אלה אינה אחידה, וממסמכי רשות המים עולה כי הם גבוהים בהרבה מהעלות הריאלית.
תעריף המים והביוב כולל מרכיב שנועד בחלקו למטרות מוניציפליות שמחוץ למשק המים והביוב, וזאת בניגוד לעיקרון העלות הריאלית ולעיקרון משק הכספים הסגור, ויש חשש שבחלק מהמקרים חייבו את הצרכנים פעמיים בתשלום עבור אותם מרכיבים שהם כבר שילמו בגינם, במסגרת התשלום בגין היטלי פיתוח לרשות המקומית. לדעת
מבקר המדינה, מן הראוי שמשרד האוצר ומועצת הרשות ישקלו לפעול להוצאת מרכיב זה מהתעריף לצרכן, ככל שהוא משמש למטרות מוניציפליות שמחוץ למשק המים.
לקבוע תעריף לפי העקרונות
שפירא מסכם: "הביקורת על תעריפי המים העלתה ליקויים כבדי משקל באופן יישום הרפורמה על-ידי משרד האוצר ורשות המים, תוך פגיעה בציבור הצרכנים הביתיים. רפורמת תעריפי המים התבססה על עיקרון העלות הריאלית ומשק כספים סגור. היא נקבעה בין השאר על בסיס רפורמת התיאגוד, שנועדה, בין היתר, להביא לכך שכספי משק המים והביוב ינוהלו על-פי עיקרון משק כספים סגור. ממצאי הדוח מצביעים על חריגות מעקרונות אלה בתעריף לצרכן.
"על משרד האוצר ומועצת הרשות לפעול לקביעת תעריף המים לצרכן הביתי בסכום הנכון לפי העקרונות שנקבעו ובהם עיקרון העלות הריאלית. פעולה זו עשויה לאפשר הפחתה של התעריף לצרכן הביתי בשל צמצום החריגות האמורות", קובע שפירא. בין היתר מדובר על הפסקת מימון הסבסוד למגזרי החקלאות, התעשיה ומגזרים אחרים מהתעריף לצרכן הביתי; בחינה מעמיקה ומדוקדקת של העלויות המוכרות של חברת מקורות ושל המוביל הארצי הכלולות בתעריף לצרכן; בחינה מעמיקה של מרכיבי ההון בתעריף לצרכן והסדרתם הכוללת, לרבות הסדרת תעריף היטלי המים והביוב תוך מניעת חיוב יתר העולה על העלות הריאלית, וצמצום מספר התאגידים.
נוסף על כך, אומר שפירא, על משרד האוצר ומשרד האנרגיה והמים, בשיתוף רשות המים והמוסד לביטוח לאומי, לבצע עבודת מטה מעמיקה שתבחן את הצרכים של האוכלוסיות החלשות והדרכים לסייע להן, נוסף על אוכלוסיית הנכים ובעלי המוגבלויות, ויביאו את מסקנותיה לדיון בממשלה. והוא מסכם: "נוכח הליקויים שנמצאו בדוח זה בתעריף שנקבע לצרכן הביתי מן הראוי שהממשלה בכלל, ומשרדי האוצר והאנרגיה והמים בפרט, בשיתוף רשות המים, יבחנו מחדש את המצב שנוצר ויפעלו לתיקון הליקויים".
