על בוגוטה (קולומביה) וקפיטליזם

היכן לקנות?

המוצרים בבוגוטה ורשתות העסקים הבינ"ל מוכרים ברובם, ומה שלא – כנראה עשוי פוליאסטר או פלסטיק. אפילו הקפה הקולומביאני נמזג במקומות רבים תחת מותג בינ"ל. מחירי מותגי מזון ואופנה זהים למערב ואינם מיועדים לאוכלי דיאטת התירס הרבים, במדינה בה התוצר הלאומי לנפש הוא כרבע מבישראל.

העוני כמובן לא מורגש באופן בו הצעירים מתלבשים ומסתפרים. לא בפאבים, בדיסקוטקים ובמועדוני הופעות. בכנסיות מתפללים באדיקות, ברחוב המחשופים עמוקים והמכנסיים צמודים. מאבק הקיום קשה למפריח בועות הסבון ולמשכיר הסלולרים (הקשורים אליו). גם ללוליין בצומת ושומר המכוניות תמורת פרוטה ברחוב, קשה לכלבי התקיפה בפתח כל סניף בנק, לסוסים הפצועים ולעגלונים.

היכן לבלות?

משיחות עם מקומיים עולה שמערכת החינוך כושלת. תוצאות לימוד האנגלית גרועות אף יותר מהישגי תלמידינו בערבית. אף לא מילה, אפילו מסטודנטים, פקידי מלון ודיילות בשדה. את הסטודנטים אפשר לפגוש כבר בחצות היום במרתפי בירה, סוגרים את היום. באזור העתיק מגישים יין חם עם אננס ולימון בצהריים, ואם אתה זר אולי גם יקפוץ לביקור חברו של הברמן ויעביר לו במופגן שקית אבקה לבנה. אם הגרינגו מתעלם מהז'סטה, תבוא הצעה.

ברוני סמים חיים כאן באחוזות, בעיקר בהרים המשקיפים לכרך בן 10 מיליון התושבים. רגע לפני העלייה למטוס החוצה מקולומביה, בלש סמוי עלול לזמן לחיפוש מדוקדק הכולל שימוש במכשיר רנטגן, אפשר לסרב לצילום. גם בהגעה ליעד הביניים פוגשים בלשים כבר בקצה השרוול.

כיצד לנהוג?

זילות חיי אדם בבוגוטה ניכרת בדרכיה. חוק הדרך הוא ללחוץ על הגז למראה הולך רגל; דווקא לחוק זה כולם מצייתים. כל מי שידו משגת רוכש מכונית. באין רמזורי הולכי רגל רבים, מי שלא יכול לממן זאת (והתייר) משחק תדיר ברולטת כביש. תנאי הבריאות הירודים מתבטאים בספריי שהדיילות מרססות מעל ראשי הנוסעים במטוס לפני ההמראה.

רבות מהחנויות, והמלונות נעולים עם שומרים מאחורי הדלת. לפני משיכת מזומנים מכספומט נועלים את התא. בתים ועסקים רבים מעוטרים בתלתליות ושברי בקבוקים. מהמעמד הבינוני ומעלה מותקנים סורגים עד לגובה רב, ולרוב גם שומר ומצלמות. אם מכונית חונה ברחוב, כנראה שמישהו יושב בה, אך קשה לראות דרך חלונות מוצללים ולפעמים גם משוריינים.

ביטחון אישי

סיפורים על מעשי נוכלות, סימום ושוד שומעים בבוגוטה בשפע, אפילו נהגי מונית שודדים. שמעתי ממקור ראשון על חטיפת נהגת לצורך גניבת מכוניתה, החוטפים פחדו שהיא תזעיק משטרה; לאחר שלוש שעות שיחררוה במקום מרוחק. את קרוב משפחתי ניסו לכייס בתיחכום צמד נוכלים, ילד וזקנה. אנוכי לא עצרתי לעזור כשפיזרו במדרכה לפני חבילת סוכריות, נענתי את ראשי בשלילה לפליירים ובקשות סיוע, ולא נתקלתי בשום איום, אך בהרבה לבביות ושמחת חיים.

הדרכים מחוץ לעיר מסוכנות מחשש חטיפות ושוד. מחסומי ה"גרילה" מוקמים לאור היום, והבדיקות נעשות באופן כמעט רשמי. בעגה המקומית השיטה נקראת דייג-קסמים. הנופים בתוליים, הרים תלולים, צמחייה עבותה, מבנים ספרדים עתיקים, ופנינות טבע מקודשות. ביניהם חולפים על פני צל דמויות קרועות מכנסיים, וצבאות קוטפי תפו"א ברכינה, גם בימי ראשון.

כלכלת המדינה

'אל פרסידנטה' אוריבה הימני שולט ברפובליקה ביד רמה. חיילים חובשי רובי גליל ישראלים נראים בכל מקום, עטורים במיטב הסמלים והמשקפיים. לאן שלא מביטים נראים גם מקדשי הקפיטליזם: קניוני זכוכית ושיש, בנקים מגביהי רום ובתי קזינו נוצצים. ומי שלא מורשה להיכנס למקדשים, יסתפק אולי במאות דוכני כרטיסי הגרלה ובריאלטי רב חתיכות. מתקיים מאבק אידיאולוגי תעמולתי במחתרת הקומוניסטית וברגשות השמאליים שמציפים את המוני השכבות הנמוכות בדרום אמריקה, כפי שהוכח בבחירות האחרונות ביבשת.

בטלוויזיה עשרות ערוצים וכולם אמריקנים ודומיהם, מפמפמים ללא הפסקה בידור נמוך ופרסומות. ברדיו - ראפ ורוק צרוד בספרדית. כאנטי לגלובליות הקומוניסטית מודגשת כאן הלאומיות, בדגלי ענק למשל, או בהפסקת הימנון דו-יומית בשעה שש בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו. משדרי החדשות מעטים וכנראה עוסקים פחות בדיווחים על מצבה הכלכלי-חברתי של מרבית האוכלוסיה, ויותר בדיברור משברים מלאכותיים עם שכנותיה השמאלניות של קולומביה.

הרכב אתני

כפי שמציין אביר השוק החופשי, הנובליסט מילטון פרידמן, התפתחות קפיטליסטית תגביר הגזענות ולכן על הממשל להגיב לכך ביד לא נעלמה. הגזענות בקולומביה מורגשת בין הלבנים צאצאי הספרדים, האינדיאנים וצאצי העבדים מאפריקה. רואים זאת בתווי פניהם ובגוונים של השכבות השונות בחברה ובעלי התפקידים הבכירים. טבעו של השוק החופשי מכל פיקוח להעצים כל יתרון תחרותי, גם כזה הבא מתוך נבכו האפל של האדם. בעל היתרון התחרותי גורף בדר"כ את כל הקופה. פרידמן, אגב, היה תומך נלהב של משטרו הרצחני של ימני אחר, פינושה בצ'ילה.

התמצאות ברחובות

מרצפות המדרכות נעות לפעמים ומאיימות לבלוע אל חורים פתאומיים, אך מלבד זיהום אגזוזים, לא מסריח בבוגוטה. פיח שחור רב עולה בתרועה מאוטובוסים ומשאיות ישנים הגודשים את הרחובות. מרבית הרכבים יוצרו בשנות השמונים דרומה, והם שורפים (בקושי) דלק אותו משליך כאן המערב מעודפיו התת-תקניים, יחד עם רכביו המשומשים. ככל שהמערב ירוק יותר, העולם המתפתח שחור יותר - עד שישקיע מיליארדי דולרים בבתי זיקוק מתקדמים. גם אנטנות הסלולר נמוכות יותר בבוגוטה.

איכות הרכבים והתשתית משתפרת ככל שמתקרבים לאזור הנכון, כרגיל צפון העיר. כך גם יופיין של העלמות, הגבוה ממילא. כבישראל, הקוקטייל האתני עלול לגרום לנשימה מואצת אך בבוגוטה אוויר ההרים דליל. רוב הגבירות ספגו לאישיותן ממיטב הפמיניזם אך אצל כמה מימוש אהבתן ממבט ראשון עשוי להיות מהיר ופרידתם בוכיה עד מאוד. כפי שמציין חברו של פרידמן, מארקס, התפתחות קפיטליסטית תגביר הגירה שלילית.

השורה התחתונה

כדאי לכלול את בוגוטה בטיול בדרום אמריקה אך לנקוט באמצעי זהירות קיצוניים. זוהי עיר מרתקת, במיוחד ביופיים היחודי של תושביה. מעבר לאוכל נפלא עם תבלינים לא מוכרים, אוצרות טבע וארכיאולוגיה, מוצע גם ללמוד שם על דרך השלילה את השיטה הכלכלית-חברתית.