עלייה במגמת התמותה של הפגים

1. מספר לידות הפגים בישראל נמצא בעלייה מתמדת.

2. קיים מחסור מתמשך ברופאים, אחיות ומיטות טיפול נמרץ ליילוד, שאינו מותאם למגמת העלייה בילודה: חוסר מיידי בכ-180 רופאי יילודים (ניאונטולוגים) וכ-150 רופאים ומתמחים למחלקות התינוקות הבשלים, וכן חוסר מיידי של 700 אחיות בתחום, 150 מיטות אשפוז (והשלמת תקנים לעוד כ-90 מיטות) ו-32 טורי כוננויות.

3. משנת 2008 ועד היום - אין שיפור ממשי באחוזי התחלואה של פגים כתוצאה מזיהומים נרכשים. דלקות ריאה הינן הביטוי החמור ביותר של תחלואה בקרב פגים: 1 מתוך 8 פגים חוזרים לאשפוז במהלך חמש השנים הראשונות לחייהם - פי חמישה מאשר אצל יילודים רגילים.

4. שיעור הזיהומים הנרכשים בפגיות בישראל גבוה בכ-50% יותר מאשר במדינות העולם המערבי.

5. משנת 2008 ועד היום - ישנה עלייה במגמת התמותה של הפגים. אחוזי התמותה עלו מ-15.6% ל-18.1% בשנים האחרונות. שיעור התמותה של פגים זעירים (פחות מ-750 גרם) בישראל גבוה אף הוא מהשיעור במערב (פי שניים מבארה"ב למשל).

6. ישנה עלייה במספר הפגים שאינם זכאים לתמיכה כספית מלאה מן המוסד לביטוח לאומי. קיים צורך מיידי בתוספת מינימאלית של עוד כ-50,000 שקל לכל פג (במשקל לידה מתחת ל-1,750 גרם).

7. כ-90% מהפגים בישראל אינם זכאים לקבלת מעקב התפתחותי וליווי מקצועי: פגים שנולדו במשקל של מעל 1,500 גרם (ללא קשר לשבוע ההריון) מקבלים עדיין מעקב במסגרת רפואת הילדים הכללית בקהילה, שאינה מספקת מענה מקיף והולם לצורכיהם המיוחדים (המכון להתפתחות הילד, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועוד).

8. כ-80% מהפגים בישראל אינם זכאים לטיפול ראשוני מיטבי, תזונה מותאמת לצורכיהם, ליווי והדרכה מקצועית: פגים שנולדו לאחר השבוע ה-34 להריון מטופלים במחלקת היילודים הבשלים ומשוחררים לרוב לאחר 72-48 שעות (בשל עומס בפגיות). הם אינם מקבלים העשרה תזונתית, ליווי והדרכה מקצועית המתאימה לפגים.

9. אין שיפור משמעותי במספר הפגים הזכאים להגנה מפני וירוס ה-RSV. פגים שנולדו לאחר השבוע ה-32 להריון (כולל) - אינם זכאים למימון ממשלתי של החיסון, למרות שסיכוייהם לחלות בווירוס זהים לחלוטין.

10. לכל הפגים בישראל אין כיסוי ביטוחי, למרות רצון הורים לשלם על ביטוח באופן פרטי: חברות הביטוח בישראל עדיין מסרבות באופן גורף לבקשות לביטוח פרטי עבור פגים.

פרופ' שאול דולברג, יו"ר האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה וחבר בהנהלת הפורום: "מגמת העלייה העקבית בילודה בכלל ובילודת הפגים בפרט, אינה מקבלת עדיין מענה הולם ממערכת הבריאות. הקשר ההדוק בין יכולות הצוותים הרפואיים לבין שיעורי התחלואה והתמותה של הפגים, כבר הוכח מעבר לכל ספק.

לצערנו, ישנם לא מעט פגים, אשר מקבלים טיפול שאינו מותאם לצורכיהם. יש לא מעט פגים שסובלים מבעיות חירשות, ראייה ואף שיתוק מוחין, מצוקות שילוו אותם לאורך כל חייהם. חלק עיקרי מפגיעות אלה אפשר למנוע על-ידי שיפור בתשתיות, במספר הרופאים ובמספר האחיות. יש לנו את הידע והכישורים אך אין לנו את הכלים לטפל בתינוקות אלו".

רומי שחורי, יו"ר עמותת לה"ב וחברה בהנהלת הפורום: "פגים שנולדו לאחר השבוע ה-34 להריון ופגים במשקל לידה של מעל 1.5 ק"ג, אינם מקבלים את רמת התמיכה הממשלתית, הטיפול והמעקב ההולמים את צורכיהם המיוחדים. להיעדר הטיפול המתאים יש השלכות בלתי הפיכות, על התפתחותם ועל ההתמודדות של הוריהם עם החוויה הקשה של לידה טרם זמנה".

ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת ישראל ויו"ר הפורום: "חשוב מאוד שלא להוריד את נושא הפגים מסדר היום הציבורי. דוח מקיף זה מרכז בתוכו, לראשונה, את כל הנושאים החשובים בטיפול בפגים ובשיפור איכות חייהם והוא חייב להיות כלול בסדרי העדיפויות של הממשלה החדשה. בכוונתי להמשיך ולפעול ליישום ההבטחות שקיבלנו בשנה שעברה, ובראשן שיפור משמעותי של מערך התשתיות ביחידות הטיפול הנמרץ ליילוד (פגיות)".

מחקר המבוסס על הודעות הלידה של משרד הבריאות ומשרד הפנים בין השנים 2000 עד 2011 הראה כי השיעור הכולל של לידה מוקדמת השתנה מעט בין השנים 2011-2000 ונע בין 6.5%-7.1%. שיעור הלידות ב-33 שבועות ירד מ-1.3% ל-1.0% ושיעור לידות לפני 28 שבועות ירד מ-0.3% ל-0.2%.

בעוד שהשיעור הכולל של לידה מוקדמת ירד מעט באוכלוסיה היהודית, הוא עלה מ-6.6% ל-7.4%-7.7% באוכלוסיה הערבית. משנת 2006 שיעור זה יציב.

הריון מרובה-עוברים הוא המנבא החזק ביותר ללידה מוקדמת. יחס הסיכון המתוקנן (מתוקנן להשכלת האם, גיל האם, מומים מולדים) ללידה מוקדמת בהריון מרובה, היה גבוה פי 20 עבור סך לידות מוקדמות פחות מ-37 שבועות ופי 30 עבור לידות מוקדמות בין 32-28 שבועות בהשוואה ללידה בשבוע 44-37.

בניתוח הרב המשתנה לידה מוקדמת הייתה קשורה באופן מובהק ביותר עם לידה מוקדמת קודמת יחד עם מום מולד משמעותי. לידות מוקדמות היו קשורות גם ללאום ערבי, גיל האם מבוגר יותר, רמת השכלה נמוכה, מצב משפחתי אחר מנשואה, מין היילוד זכר ואם שנולדה באתיופיה. רווח זמן בין ההריונות של יותר משישה חודשים עד לפני פחות מחמש שנים היה מגן.

הניתוח המשתני הראה שלידה מוקדמת קשורה ללאום ערבי, אם צעירה, השכלה נמוכה, מצב משפחתי לא נשואה, לידה מוקדמת קודמת, זמן בין הריונות קצר מאוד וארוך מאוד, הריון ראשון, הריון מרובה-עוברים ומומים מולדים משמעותיים.

מסקנות: בין השנים 2011-2000 נמצאו שיעורים יציבים של לידות מוקדמות של כלל האוכלוסיה בישראל לעומת עלייה של 13% באוכלוסיה הערבית בין השנים 2006-2000. שיעור לידות מוקדמות בישראל בקרב האוכלוסיה הערבית יציב. נשים אתיופיות זוהו כבעלות סיכון גבוה יחסי ללידה מוקדמת. זיהוי אוכלוסיות בסיכון הוא הצעד הראשון בזיהוי גורמי סיכון המתאימים להתערבות.