האם בית המשפט העליון מרחיב את השימוש בהוצאות כצעד למניעת הליכים מיותרים? רשמי העליון, גיא שני וליאת בנמלך, החלו מתייחסים בהחלטותיהם לאפשרות של הטלת הוצאות - ולפחות במקרה אחד כבר הטילו אותן.
הרשמת ליאת בנמלך, אשר נכנסה לתפקידה בחודש שעבר, חייבה (יום א', 11.11.12) את המדינה לשלם הוצאות בסכום כולל של 6,500 שקל בבקשתה (שהתקבלה חלקית) להארכת המועד להגשת ערעורה על 12 החלטות בנוגע למסתננים. מדובר בהחלטות זהות של שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
אברהם יעקב, לפיה הרחקת מתסננן מותנית באישור, אותו מוטל על המדינה להמציא, כי לא יאונה לו כל רע במדינת היעד אליה בכוונתה להרחיקו. הבקשות להארכת מועד הוגשו כולן ב-30.10.11, איחור של יום אחד ביחס לכמה מן הערעורים והקדמה ביחס ליתר הערעורים.
בנמלך אומרת, כי אינה מקבלת את גישת המדינה לפיה מטעמים של יעילות דיונית מותר היה להגיש את כל הבקשות יחדיו, ולא כל אחת מהן במועד המתאים לה. לדבריה, לכל החלטה של יעקב יש נסיבות מיוחדות לה, ואין להעמיד את המסתננים בפני אי-ודאות לגבי סופיות ההליך שהתנהל בעניינו בבית המשפט המחוזי. עם זאת, לאור חשיבות הסוגייה, העניקה בנמלך למדינה עשרה ימים נוספים להגשת כל הערעורים, תוך שהיא מחייבת אותה בהוצאות של 1,500-500 שקל לכל אחד מן המסתננים שהגיבו על הבקשה.
בנמלך והרשם גיא שני דחו שתי בקשות אחרות, תוך שהם מציינים שאינו עושה צו להוצאות משום שלא התבקשה תגובת הצד שכנגד - רמז לכך שהיו שוקלים להטיל הוצאות אם הייתה מתבקשת ומתקבלת התגובה (כפי שעשתה בנמלך). במקרה הראשון דחה שני בקשה לדחיית ערעור, שהוגשה למרות שהשופט
נעם סולברג כבר דחה בקשה דומה.
במקרה השני דחתה בנמלך בקשה למחוק הודעת ערעור, בנימוק שהיא "מנוסחת על דרך הוויכוח והסיפור". לדברי בנמלך, "בית המשפט אינו משמש 'עורך-על' של כתבי הטענות וככלל אין הוא מתערב בניסוח הטענות, כפי שנעשה על-ידי בעלי הדין". הערעור משתרע על פני שישה עמודים, בעוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחזיק 29 עמודים, ואופן ניסוחן של הטענות בו אינו מצדיק התערבות חריגה של בית המשפט - היא קובעת.
