היום לפני 117 שנה, ב-27 בנובמבר 1895, כותב אלפרד נובל את צוואתו ומייסד בכך את קרן פרס נובל.
אלפרד נובל נולד בשטוקהולם שבשבדיה בשנת 1833. נובל ושלושת אחיו קיבלו חינוך פרטי ולמדו מדעים, שפות וספרות. תחומי ההתעניינות של אלפרד הצעיר היו בעיקר ספרות, כימיה ופיזיקה. אביו, שהיה מהנדס וממציא, רצה שבניו יילכו בעקבותיו ולכן נשלח אלפרד לפריס ללמוד הנדסת כימיה.
בפריס עבד אלפרד נובל במעבדה של כימאי מפורסם שהמציא חומר שנקרא ניטרוגליצרין. אלפרד התעניין מאוד בחומר זה ולאחר שחזר לשבדיה החל יחד עם אביו לנסות ולפתח את חומר הנפץ שיהיה בטוח וקל לשימוש מסחרי. באחד מהניסיונות שעשה נהרג אחיו.
בשנת 1864 אלפרד נובל התחיל בייצור ההמוני של ניטרוגליצרין ובו בזמן המשיך לנסות הוספת חומרים נוספים לחומר הנפץ כדי להגביר את בטיחות השימוש בו, ובשנת 1866 המציא אפלרד נובל את הדינמיט. עד למותו בשנת 1896 המציא אלפרד נובל 355 המצאות נוספות.
אלפרד מת ב-10 בדצמבר 1896 באיטליה. לאחר שראה את התוצאות ההרסניות שלהן גרם הדינמיט, הוריש את עיקר הונו לקרן שמטרתה להעניק פרסים לאנשים שסייעו לאנושות בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הפיזיולוגיה, הרפואה והספרות, ושפעלו למען השלום.
פרס הנובל הראשון הוענק בשנת 1901 ומאז הוענק הפרס למאות אנשים.
במהלך השנים זכו מספר ישראלים בפרס:
ש"י עגנון: הפרס לספרות לשנת 1966.
מנחם בגין: הפרס לשלום לשנת 1978.
יצחק רבין ו
שמעון פרס: הפרס לשלום לשנת 1994.
דניאל כהנמן: הפרס לכלכלה לשנת 2002.
אברהם הרשקו ו
אהרון צ'חנובר: הפרס לכימיה לשנת 2004.
ישראל רוברט אומן: הפרס לכלכלה לשנת 2005.
עדה יונת: הפרס לכימיה לשנת 2009.
דן שכטמן: הפרס לכימיה לשנת 2011.
