ב-11.9.07, יום לפני ערב ראש השנה, פגע קסאם פגיעה ישירה בבסיס הטירונים בזיקים. כשבעים חיילים שישנו באותה השעה באוהלים נפגעו, בינהם היה גם בננו, עפרי. עפרי איבד את רגלו הימנית באותו אירוע.
בימים, בשבועות ובחודשים שאחרי, נחשפנו לארץ ישראל האחרת. פגשנו מאות אנשים שבאו לתמוך, להתעניין, להזדהות ולתת שלא על-מנת לקבל. אנשים מופלאים, פרטיים ופעילים בארגונים התנדבותיים שמציגים פן אחר של הארץ שחשבנו שנעלם מזמן ומחזירים את האמון ברוב הדומם. היה גם קומץ של אנשי ציבור מופלאים, בעלי תפקידים, שהמשותף להם היה שהופיעו בשקט, כבני אדם ולא כאנשי ציבור.
יום לאחר הניתוח, בשעת צהריים מאוחרת של ערב ראש השנה, נכנס אורי בר-לב לחדרו של עפרי בבית החולים ברזילי. ניצב בר-לב הגיע בלי מצלמות ובלי כתבים. ראש המחלקה, ד"ר יצחק יקים, צלצל אליו וסיפר לו שיש "חיל קטוע חדש" במחלקה ובר-לב פינה את הלוח שלו כדי לבקר ולעודד. עפרי בדיוק ירד בפעם הראשונה אחרי הניתוח מהמיטה לכורסא, כולו אפוף מורפיום, ובר-לב ניגש אליו עם חיוך ענק, התיישב על המיטה ואמר: "שמע לי בחורצ'יק. לא סיפור".
אורי בר-לב, נכה צה"ל בעצמו, קטוע רגל, הראה לכולנו איך "העסק עובד" וכמה "לא סיפור" להסתובב בעולם עם פרוטזה במקום רגל. הוא סיפר לנו על פציעתו, על השירות אחרי כן, על הגדעונים ועל המשטרה. סיפר לעפרי שבעצם יש יתרונות עצומים בלהיות בלי רגל. אין צורך לגזום ציפורניים, אפשר שלא להחליף גרב הרבה זמן ואפילו סיפר שבאחד מהמסעות המפרכים שהיו לו עם פקודיו, צחק על כולם כיוון שהם הגיעו לסיום עם שתי רגליים מדממות והוא רק עם אחת...
תמיד ידענו שהמציאות היא בעיני המתבונן, אבל הישיבה עם אורי המחישה לנו כי הכל אכן בראש וכי בידנו הבחירה אם זה "סיפור או לא סיפור". לאורי הייתה השפעה משמעותית על הבחירה של עפרי בהמשך, קדימה לשיקום מהיר. אורי ישב איתנו כשעה וחצי. כשנפרד הבטיח לעפרי לפגוש אותו כשיתחיל ללכת. "הבירה עלי" אמר כשהלך.
בפעם השנייה פגשנו את אורי בר-לב בשיקום בתל השומר. שוב הגיע לביקור בשקט, ללא מלווים. כשנכנס התקשר ללשכתו ואמר שהוא "יושב עם החייל שעפה לו הרגל בזיקים" והוא מבקש להעביר אליו רק שיחות דחופות. ישב איתנו כשעתיים שבהן שוחחנו על כל נושא שבעולם ועם עפרי על מודלים חדשים של כפות רגליים שעפרי מצא באינטרנט. עפרי ביקש לדעת אם אפשר לקפוץ על רגל אחת, הקטועה, ובר-לב נענה לאתגר, ניסה והצליח. שוב השאיר אותנו עם הידיעה שהכל אפשרי.
הפעם האחרונה הייתה כשעפרי ניגן בהופעה הראשונה שלו בתזמורת צה"ל. כשאורי שמע על כך, בא במיוחד בערב לכמה דקות רק כדי לפגוש את עפרי לחיבוק קצר ולהמשיך לעיסוקיו.
זהו אורי בר-לב שאנחנו פגשנו. אשרינו ואשרי המדינה שזכתה באנשים כאלה המשרתים אותה.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
