כתב האישום נגד ח"כ סעיד נפאע יישאר על-כנו

בית המשפט דחה (יום ד', 26.12.12) את בקשתו של חבר הכנסת סעיד נפאע מסיעת בל"ד לביטול כתב האישום החמור שהוגש נגדו בעבירות ביטחון.

הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת בראשות סגן הנשיא יצחק כהן, אליו הצטרפו השופטים אסתר הלמן ובנימין ארבל, קבע כי המעשים המיוחסים לנפאע אינם בגדר מעשים שעליהם ניתן לפרוס את סככת החסינות, כי חוק החסינות אינו חוק בלתי חוקתי, כי הליך הסרתה בכנסת היה תקין, הוגן, מאוזן ומידתי, וכי אין מקום לטענת הגנה מן הצדק בעניינו. משכך יתנהל ההליך הפלילי נגדו כהלכתו.

כנגד ח"כ סעיד נפאע הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות ביטחון חמורות - סיוע ליציאה שלא כדין למדינת אויב, יציאה שלא כדין ומגע עם סוכן חוץ.

על-פי עובדות כתב האישום, נפאע, בהיותו חבר כנסת, יצא בחודש ספטמבר 2007 לסוריה המוגדרת כ"מדינת אויב". זאת, לאחר שבחודש יולי 2007 פנה לשר הפנים בבקשה לאשר יציאת כוהני דת דרוזים אזרחי ישראל לסוריה ובקשתו סורבה מנימוקי ביטחון. על-אף התשובה השלילית יצא נפאע דרך גשר הירדן לסוריה בסיועו של ח"כ לשעבר עזמי בשארה, אשר קיבל אישורי נסיעה לנפאע ולאחרים באמצעות השגרירות הסורית. במהלך שהותו בסוריה נפגש עם חברו ניהאד מלחם ובמהלך שהותו בדמשק, נפגש באופן חשאי ולאחר תיאום מראש עם טלאל נאג'י - סגנו של מזכ"ל ארגון החזית העממית - ארגון אשר הוכרז כארגון מחבלים על-פי חוק, וכך גם כך עשה בניסיון להיפגש עם חאלד משעל (יו"ר ארגון חמאס) ואף הגיע ללשכתו וביקר במקום עבודתו.

הנאשם טען כי כחבר כנסת מוקנית לו חסינות מהותית ודיונית, וכי המדובר בחוק לא חוקתי, הליך כושל בכנסת בהסרת חסינותו וכן טען להגנה מן הצדק, כל אלה, בטענה שעל כתב האישום נגדו להתבטל.

"ביקור דת לא כולל תיאום חשאי עם אנשי טרור"

אב בית הדין, סגן הנשיא יצחק כהן, ציין כי "דומה שאין חולק בדבר חשיבות החסינות המוענקת לחבר כנסת באשר הוא, כדי לאפשר לו את ביצוע עבודתו ללא הפרעה, ללא מורא ולמען בוחריו. חסינות היא אבן יסוד בעבודת הנבחר באשר הוא ויש לנהוג בכל מקרה בזהירות רבה ביותר בהסרתה. ההגנה צריכה להיות הן על החסינות המהותית החלה על התבטאויותיו של הנבחר בעת מילוי תפקידו כדי הגנה עליו, על חופש הביטוי ועל דיון פרלמנטארי - דמוקרטי חופשי וללא לחצים, והן בפן של החסינות הדיונית, החלה על מעשים שאינם קשורים בהכרח לתפקידו של הנבחר כמחוקק. מטרת חסינות זו להגן על הנבחר מהצרת צעדיו ע"י הרשות המבצעת ורשויות אכיפת החוק. החסינות המהותית היא ראש וראשון הגנה על חופש הביטוי של הנבחר, ובמסגרת זו קיימת הגנה על התבטאויותיו במסגרת תפקידו, הן בכתב והן בעל פה".

כהן הוסיף עם זאת כי בנסיבות המקרה אין מדובר בחוק לא חוקתי. הוא סקר את המסגרת הנורמטיבית תוך משפט השוואתי למשפטן של מדינות זרות וניתח את עובדות המקרה וטענות נפאע. הוא גם לא מצא ממש בטענות נפאע לעניין הגנה מן הצדק בשל מטרות הנסיעה (קיום מצוות דת ופגישה עם בני משפחה) וקבע כי ההולך לביקור דת ולהשתטח על קברים, אינו מייעד, תוך תיאום חשאי, פגישה עם אנשי טרור בארץ אויב, גם אם לטענתו חפץ בהשכנת שלום בין תנועת החמאס לרשות הפלשתינית. טענה זו אינה רלוונטית לאישום בגין מגע עם סוכן חוץ, קבע. כך או כך, הטענה אינה נכללת במסגרת דוקטרינת "הגנה מן הצדק". מדובר בסוגייה שאין מקומה במסגרת הטענות המקדמיות, אלא שלב ההוכחות או לחלופין, שלב הטיעונים לעונש היה והנאשם יורשע לאחר שמיעה והכרעה. כן נדחתה טענתו לאכיפה בררנית ונשללה האפשרות כי ההחלטה להעמידו לדין מקורה בשיקולים זרים, בשרירות גרידא, בשל נטייה דתית, פוליטית, או כזו אשר יש בה משום יחס עוינות אישית כלפיו, בהשוואה לחברי כנסת אחרים אשר עברו עבירות דומות.

כהן הוסיף כי "מאבק לנו בין שתי ממלכות ראויות. מחד - חופש הביטוי היקר לנו כאבן חן במסד חיינו הדמוקרטיים כיסוד מוסד, מאידך - גבולות ההגנה נשוא שלמות מדינה כמדינה דמוקרטית שוחרת חיים ומול אויביה. בחינת הפעלת הסמכויות כאן לשלביה, מלמדת על אורח מידתי ראוי ומאוזן. יכול ועדיף דיון במליאת הכנסת - אך לא זו הסוגיה לפתחנו".