כשבוע קודם לפרסום מסמך הרפז, ב-31.7.10, הגיעו
תמיר פרדו, כיום ראש המוסד, ואל"מ (מיל.) גבי סיבוני, שקיבל את המסמך מידי אלוף פיקוד הצפון דאז וסגן הרמטכ"ל כיום, גדי איזנקוט, לביתו של איש יחסי הציבור אבי גוט. השניים הראו לו העתק של מסמך הרפז, וסיבוני ביקש מגוט להעביר את המסמך לאמנון אברמוביץ. הדבר לא נעשה באותו מעמד, כיוון שהמסמך שהיה ברשות סיבוני ניתן לו על-ידי איזנקוט, והוא התחייב שלא לעשות בו שימוש.
סיבוני ניסה לתאם פגישה עם עוזרו של הרמטכ"ל, אל"מ
ארז וינר, במהלך השבוע שקדם ל-5.8.10, אולם הדבר צלח רק ב-5.8.10. רק כאשר קיבל סיבוני העתק של המסמך מווינר ב-5.8.10, הוא העביר אותו לגוט באותו היום בשעה 17:00, והאחרון יידע את אברמוביץ על קיומו של המסמך ומסר לו אותו למחרת. אברמוביץ ו
רוני דניאל פרסמו את המסמך ב-6.8.10, תוך שהם מתייחסים אליו כמסמך אותנטי. המשטרה קבעה תוך מספר ימים שמדובר בזיוף.
מסמך הרפז פורסם בערוץ 2 ב-6.8.10 בסיומו של שבוע (2.8.10-6.8.10), שבו ראיין
אהוד ברק את המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל. בביקורת לא נמצאה כל מעורבות של
גבי אשכנזי (או של רעייתו
רונית אשכנזי), או של דובר צה"ל דאז, אבי בניהו, בפרסום מסמך הרפז בתקשורת, לרבות בעיתוי הפרסום. כמו-כן, לא נמצא בביקורת, כי וינר ידע שסיבוני מתעתד להעביר את מסמך הרפז לתקשורת.
פרסום מסמך הרפז החריף במידה רבה מאוד את המתיחות שהייתה קיימת בין ברק ובין אשכנזי ובין לשכותיהם. החקירה והבירור בקשר למסמך, שהיו צריכים להתקיים מלכתחילה ביוזמת אשכנזי בתוך צה"ל או על-ידי גורם חיצוני המוסמך לכך, לא התקיימו, והנושאים הקשורים לפרשה נשארו לכאורה במחשכים וללא טיפול ממסדי על היבטיהם הנורמטיביים והערכיים, קובע המבקר.