חוות דעת רשלנית ושטחית, שלא ניתן כלל להסתמך עליה, הביאה להגשת תביעה מיותרת בטענה לנזקי גוף לתושבים המתגוררים בסמוך לאתר רמת חובב. כך קובעת (יום ג', 9.1.13) סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שרה דברת.

67 תושבים הגישו שלוש תביעות נגד מועצת רמת חובב, וזו מצידה שיגרה הודעות צד ג' למפעלים שבשטח האתר לפסולת רעילה. התביעות התבססו על חוות דעת של פרופ' ישראל הוד, עליה מותחת דברת ביקורת חריפה ביותר שנדיר למצוא כדוגמתה בפסקי דין.

"מדובר בחוות דעת בעייתית ביותר, בלשון המעטה ובזהירות הנדרשת", קובעת דברת. "על כן - אין אפשרות להסיק ממנה קשר סיבתי כלשהו, שלא לדבר על הפן המהותי והמדעי שבה". הוד אישר, כי גם כאשר הוא טוען לקשר סיבתי "סביר מאוד", מדובר לכל היותר בהסתברות של 1% - הרחק מקו 50% הדרוש בתביעה אזרחית.


קיצוניות ואבסורד בחוות הדעת


דברת מוסיפה: "עדותו של פרופ' הוד הגיעה לכדי קיצוניות ואבסורד", כאשר טען למשל ששיעול של ילד המתגורר ליד רמת חובב הוא תמיד תוצאה של חשיפה לחומרים המסוכנים המטופלים באתר. הוד לא טרח כלל לבדוק גורמי סיכון אחרים למחלותיהם של התובעים, ובכך שמט את הקרקע מתחת לטענה בדבר קשר סיבתי בין המחלות לחומרים. הוד התייחס לתחומים רפואיים בהם אין לו כל ידע, כגון מחלות לב, מחלות נשימה והפלות, והוא חסר כל ניסיון בקביעת קשר סיבתי במקרים הדומים לרמת חובב.

עוד עומדת דברת על כך, שהוד התעקש לכלול בשנות נסיונו כרופא את השנים בהן למד רפואה, ונימק זאת בכך שגם בהן ביצע פרוצדורות רפואיות. הוד גם לא בדק את התובעים ורק קרא בצורה חלקית את מסמכיהם הרפואיים, דבר ששוב הוביל למסקנות אבסורדיות. כך למשל הוא ייחס לידה מוקדמת לנזקי הסביבה, והתעלם מכך שמדובר היה בניתוח קיסרי מתוכנן. במקרה אחר הוא התעלם מכך שאחת התובעות לקתה במחלה כאשר התגוררה בפורדיס, וייחס גם אותה לנזקי רמת חובב.

הוד לא הביא בחוות דעתו נתונים, ממשיכה דברת, והוא התעלם בצורה שיטתית מכל הספרות הרפואית שעמדה בסתירה לדעתו. הוא גם ציטט בצורה מגמתית מתוך מחקר שערכה אוניברסיטת בן-גוריון על ההשפעות הסביבתיות של רמת חובב - ואשר קבע מפורשות שאין הוכחות לקשר בין האתר לבין מחלות. ולבסוף: הוד העתיק לתוך חוות הדעת קטעים שכתב על הזיהום בקישון, עד כדי כך שכתב בה "צוללנים ברמת חובב".

"התיימרותו של פרופ' הוד להבין כמעט בכל תחום רפואי ולייחס לעצמו מומחיות בתחומים שאין לו, הם שגרמו למעשה להגשת תביעה זו, שטוב היה אלמלא הייתה מוגשת ולהוצאות הרבות שנגרמו לנתבעים", קובעת דברת. היא מוסיפה, כי צר לה שאין במשפט אזרחי הליך של "אין להשיב לתביעה" כפי שקיים במשפט פלילי, שכן זהו מקרה מובהק בו היה מקום להפעילו ולסיים את הדיון כבר אחרי פרשת התביעה, בה התברר שאין לסמוך על הוד. עוד היא אומרת, כי אם באי-כוח התובעים היו טורחים לשאול את הוד מתי מעט שאלות - היו מבינים שאי-אפשר לבסס עליו את התביעה.


ישלמו 8 מיליון שקל


לעומת כל זאת, הסתמכה מועצת רמת חובב על מומחים מן המדרגה הראשונה, כולל מומחה לרעלים מחו"ל, ועל בדיקה פרטנית של כל אחד מהתובעים. דברת קובעת, כי הקשר הקיים בין החומרים המסוכנים לבין מחלות נוגע לחשיפה תעסוקתית (דהיינו: של מי שעובדים באתר עצמו) ולא לחשיפת השכנים. לבסוף דוחה דברת בצורה פרטנית את הטענות בנוגע לקשר כביכול בין מחלות ספציפיות של התובעים לבין החומרים המסוכנים.

בסיום פסק הדין מותחת דברת ביקורת קשה על באי-כוחם של התובעים, אשר לא וידאו שהתביעות מתבססות על אדנים איתנים ויש להן סיכוי כלשהו להתקבל. "הינף קולמוס או נקישה על מקלדת של פרופ' הוד במתן חוות הדעת, הם שגרמו להנעת ההליך. למקרא חוות הדעת של פרופ' הוד, ברור שלא ניתן לבסס עליה התביעה - מפאת העדר מומחיות הדרושה - ולו שזפה אותה עין ביקורתית טרם הגשת התביעה, היה הליך ארוך ויקר זה מתייתר".

דברת חייבה את 67 התובעים לשלם כל אחד 10,000 שקל למועצת רמת חובב ולמדינה וכן ל-13 המפעלים להם שלחו המועצה והמדינה הודעות צד ג'. מדובר לפיכך בחיוב של 150,000 שקל לכל תובע, ובסך-הכל - בשכר טירחה של כ-8 מיליון שקל (עורכי דין שייצגו שני צדדים יקבלו רק תשלום אחד). כמו-כן, יחויבו התובעים בתשלום הוצאותיהם של הנתבעות והצדדים השלישיים, ודברת תפסוק את הסכום המדויק בחודש מאי הקרוב.

את התובעים ייצגו עוה"ד משה קפלנסקי, רמי זך וליבי שפרלינג. את מועצת רמת חובב ייצגו עוה"ד עזריאל רוטמן וענת דורמן, ואת המדינה - עוה"ד אלון דפנה ואנטוניוס מרשי. המפעלים יוצגו בידי עוה"ד פגי שרון, שרון שפר, יורן גיל, יובל שמחוני, ציון בר-אל, ניר קהת, עמוס גורן, שי ארז, אורון מייל, אורי יוגנד, ערן אביטל, אבי אלרום, אסף אלרום, אברהם נפרסטק, אסף פוזנר ואבישי פלדמן.