אדם מזור - זוכה פרס ישראל לאדריכלות

נולד בשנת 1936, נשוי לעמליה (עיה) מזור ואב לארבעה בנים ובת.

את לימודיו החל בביה"ס היסודי "הכרמל" (היום "גבריאלי") ולאחר מכן בביה"ס התיכון העירוני א' בתל אביב. במקביל למד ציור ופיסול ב"מכון אבני" והיה פעיל בתנועת הצופים.

לאחר סיום שרותו הצבאי בחיל המודיעין, למד בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, בה סיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1960.

בשנים הראשונות של עבודתו המקצועית (1963-1960) הועסק במשרדו של אדריכל נחום זולוטוב, בתל אביב, ומ-1964 כאדריכל עצמאי בשותפות עם ידידו מספסל הלימודים, אדריכל עזי רוזן ז"ל. שותפות זו נקטעה עם נפילתו של עזי רוזן במלחמת ששת הימים.

במקביל (1964-1963) למד לתואר שני בטכניון. במסגרת זו התוודע לראשית יישומם של מודלים מתמטיים ממוחשבים לפתרונן של בעיות מורכבות בתחומים מקצועיים שונים, ולפיתוחן של שיטות הבוחנות את השפעתם של מעשי אדם ופעולות "פיתוח" שונות על הסביבה הטבעית. מערכת הגומלין בין התכנון הפיסי לתחום מדעי החברה והסביבה, והאפשרות של ישום מודלים מתמטיים ממוחשבים לביטוי מערכת גומלין זו, הפכו לנושא המרכזי של פעילותו המחקרית והמקצועית.

פעילות זו בוצעה במסגרת המכון הישראלי למחקר ולמידע אורבני בע"מ אשר הקים יחד עם שותפיו פרופ' חיים בן שחר ומר צבי כסה. בתקופה זו (1975-1964) פיתח אדם מזור סדרה של מודלים מתמטיים ליישום בבעיות תכנון מורכבות. מודלים אלו, שניצבו בחזית הפעלת המודלים המתמטיים והמחשוב בתחום התכנון בעולם יושמו בהצלחה על-ידי אדם מזור וצוותו בעשרות פרויקטים תכנוניים, בעיקר באירופה המערבית. בין מודלים אלו:

• מודל ה"URBANIX" (1968) המיישם שיטות של אופטימיזציה באמצעותן ניתן לקשור משתנים פיזיים, כלכליים, חברתיים תחבורתיים וסביבתיים לפתרון משולב של מערכות מרחביות מורכבות במימד הזמן, תוך השאת פונקציות מטרה שונות. מודל זה יושם בין השאר ברוטרדם, אוטרכט, ונינן, בהולנד; המבורג, דורטמונד, דיסלדורף וטרויסדורף בגרמניה; בתכנון הערים החדשות: אירוין בסקוטלנד וסינס בפורטוגל.

• ישום שיטות "לא מטריות" בתכנון עירוני ואיזורי, המתגברות על קשיים של אי-מטריות, אי-רציפות ואי-מונוטוניות בניתוחי שונות. באמצעות כלים אלה ניתן להגדיר "שונות" ו"דימיון" גם לפרופילי תכונות בהם השיטות הסטטיסטיות המטריות נכשלות. שיטות אלו יושמו בניתוח אזורי של חבל הרוהר בגרמניה, במטרופולין רוטרדם ובפרויקטים אזוריים ומטרופוליניים בישראל.

• מודל "ECOLATRIX" המיישם שיטות של "ניתוח פעילויות" למערכים אזוריים וסביבתיים תוך הרחבת מושג ה"פעילויות" גם לתחום החברתי, לזיקות בין אזורים (כתחבורה), לחלופות טכנולוגיות ולתוצרי לואי סביבתיים. מודל זה יושם בהצלחה בצפון הולנד ובישראל.

על פיתוח מודלים מתמטיים לתכנון ערים ויישומם בעבודות התכנון זכה אדם מזור ב"פרס קדמן לתכנון ערים" (1968).

הניסיון בפיתוח כלים ומודלים ממוחשבים בבינוי ערים, הצלחת יישומם בסדרה ארוכה של פרויקטים בינלאומיים, שיתופי הפעולה עם אנשי מקצוע ומשרדים מהמובילים בשוק העולמי והחשיפה לתהליכי פיתוח בקנה מידה מטרופוליני ועירוני בעולם המפותח, הביאו לביצוען של עבודות תכנון רחבות היקף, ראשונות מסוגן בישראל. עבודות אלו בוצעו על-ידי צוותי תכנון רב-תחומיים בראשותו של אדם מזור (1988-1973) ביניהן:

• תוכנית אב מטרופולינית לערי גוש דן (1979-1973) - הינה תוכנית האב הראשונה בישראל למרחב מטרופוליני משותף הכולל את העיר תל אביב והערים שמסביבה. התוכנית נועדה לממש מטרות מטרופוליניות כמיצוי יתרונות לגודל; עידוד יתרונות מיקום והתמחות ו"הפנמה" של השפעות חיצוניות.

• תוכנית אב לעיר תל אביב-יפו (1987-1979), המגדירה את אסטרטגית הפיתוח של העיר המרכזית במטרופולין גוש דן: חיזוקה כמרכז מטרופוליני כלכלי ותרבותי, סגירת הפער בין הדרום והצפון, והעלאת הרווחה החברתית והסביבתית של העיר, כבסיס להחייאת העיר למגורים ומשיכת אוכלוסיה חזקה וצעירה לתחומה.

• תוכנית לשיקום "לב העיר" בתל אביב (1981-1978) המיישמת את עקרונות תוכנית האב לעיר תל אביב-יפו להחייאת רובעיה המרכזיים המתדרדרים, שיקום התשתית החברתית וההנדסית ושימור הערכים הארכיטקטוניים של הסגנונות הבינלאומיים והנוף העירוני. תוכנית זו הביאה למהפך בכוון ההגירה לתחומי תל אביב לראשונה מזה כעשרים שנה, תוך משיכת אוכלוסיה חזקה, וצעירה לרובעיה המרכזיים של העיר והחייאתם.

על התוכנית לשיקום "לב העיר" זכה אדם מזור ב"פרס רכטר לאדריכלות" (1988).

בשנת 1986 הצטרף אדריכל אלי פירשט למשרדו של אדם מזור ומאז פועל המשרד כשותפות. במסגרת זו בוצעו פרויקטים רבים רחבי היקף בתחום התכנון המטרופוליני (ירושלים, 1994 וחיפה והצפון, 1999) האזורי (תכנון הנגב בשלום, 1994) תוכניות מתאר ואב עירוניות (כרמיאל, קריית גת, בני ברק, רמת השרון, ראשון לציון, רחובות), פיתוח עירוני רחב היקף (אזור התע"ש ברמה"ש, הרצליה והוד השרון, אזור דרום גלילות ברמה"ש ותל אביב; אזור דרום חולון, וצפון עכו) ומרכזים ומבנים רבים. בתקופה זו זכה המשרד במספר ניכר של פרסים ותעודות הוקרה.

בשנת 1987 הצטרף אדם מזור לסגל הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. שבה לימד כפרופסור תכן ארכיטקטוני, עיצוב עירוני ותכנון ערים ואזורים. במקביל, מקיים אדם מזור קשרים אקדמיים, כאורח באוניברסיטאות אירופאיות ואמריקניות, כעומד בראש סמינרים וסדנאות בינלאומיות, כנשיא ארגון המתכננים הבינלאומי SCUPAD (1992 - 1996) וכחבר ויו"ר צוותי הערכה ושיפוט בינלאומיים ולאומיים.

בשנת 1989 מונה אדם מזור על-ידי שר הפנים, בהמלצת לשכת המהנדסים והאדריכלים, כחבר המועצה הארצית לתכנון ולבניה וכחבר הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים, ועדת הערר העליונה לנושאי תכנון, ועדת הערר לקרקע חקלאית וועדות היגוי לתוכניות ארציות שונות.

בשנת 1989 יזם אדם מזור את רעיון הכנתה של תוכנית אב כוללת רב תחומית וארוכת טווח לישראל בשנות האלפיים.

אגודת האדריכלים ומתכנני הערים בישראל, לשכת המהנדסים האדריכלים והאקדמאיים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים והטכניון מכון טכנולוגי לישראל, הצטרפו ליוזמה זו. בשם גופים אלו עמד אדם מזור בראש הצוות שהכין את תוכנית "ישראל 2020" מתחילת היוזמה ועד להשלמתה המלאה של התוכנית (1997).

"ישראל 2020" היא התוכנית בעלת ההיקף הגדול ביותר שבוצעה אי פעם בישראל כאשר למעלה ממאתיים וחמישים אנשי מקצוע מבכירי הקהילייה האקדמית והמקצועית בישראל, משתפים פעולה במשך כשבע שנים בביצועה תוך ליווי של אחד עשר משרדי ממשלה, הסוכנות היהודית, מנהל מקרקעי ישראל ונציבות המים. לראשונה נכללו בתוכנית אחת כל התחומים הכלכליים, החברתיים, התשתיתיים והסביבתיים ובכלל זה מערכות החינוך, הביטחון התחבורה והתקשוב, תוך תשומת לב להשפעות ההדדיות של פעילויות בתחומים השונים. התוכנית פורשת את סוגיות התכנון השונות של ישראל, ואת תסריטי העל לדמותה העתידית של המדינה. "ישראל 2020" מגדירה באמצעות סדרת חלופות, את מרחב האפשרויות מתוכו עוצבה "תמונת העתיד" הכלכלית, החברתית והסביבתית המשולבת לישראל בשנות האלפיים, תוך הצבעה על אמצעי המדיניות להגשמתה.

בהקשר לתוכנית "ישראל 2020" זכה אדם מזור בפרס ע"ש הנרי גוטווירט לעידוד המחקר (1990); בתעודת הוקרה למחקר מצטיין של מוסד הטכניון למחקר ולפיתוח בע"מ (1995), נבחר ע"י מבנים; ירחון לענף הבניה כ"איש השנה בשדה התכנון" (1996); זכה לתעודת הוקרה של יו"ר אגודת האדריכלים ומתכנני הערים בישראל ונשיא הטכניון מכון טכנולוגי לישראל (1988); לתעודת ההוקרה בתחום בינוי הערים במלואת יובל למדינת ישראל שהוענקה במשותף על-ידי הגופים והאגודות המקצועיות בתחום האדריכלות והתכנון ובשם הפקולטות לארכיטקטורה ובינוי ערים בישראל (1998); ובתואר "יקיר התכנון" שהוענק לו על-ידי איגוד המתכננים בישראל (2004).

תוכנית האב לישראל בשנות האלפיים – "ישראל 2020" מהווה בסיס לרבדי התכנון הסטטוטוריים של ישראל: תמ"א 35 והתוכניות המחוזיות השונות וכבסיס לחשיבה כלכלית (כנס קיסריה) וכנסים בנושאי תשתיות, נדלן, חברה וסביבה.

"ישראל 2020" זכתה לתהודה בינלאומית רבה שהובילה לשיתופי פעולה בביצוע ובסיס ידע ומתודולוגיה לפרויקטים תכנוניים שונים באירופה (שוויץ, גרמניה, פולין, הולנד, ארה"ב, ירדן והפלשתינים).

משנת 2000 הוביל אדם מזור, מהלך תכנוני משלים: מ"ישראל 2020 ל-2050". באמצעות מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון מכון טכנולוגי לישראל. במסגרת פעולה זו מקודמים שני מהלכים עיקריים: "תכנון חוצה גבולות בין ישראל ושכנותיה" ו"תכנון לשוויון במדינת ישראל".

ב-1999 יזם אדם מזור את הקמת "ארגון הגג" של איגודי האדריכלים המתכננים והמהנדסים האזרחיים בישראל ועמד בראשו של ארגון זה עד שנת 2004.

עמד בראש צוותי התכנון למערכים עירוניים כגון: תוכנית מפורטת לשימור ופיתוח "נווה צדק" בתל אביב; תוכנית אב לקריה בתל אביב; תוכנית אב למערכת החינוך המטרופוליני לערי גוש דן; תוכנית אב למערכת החינוך בתל אביב-יפו; תוכנית אב לעסקים, תעשיה ומשרדים בתל אביב-יפו; תוכנית מתאר ותוכנית מפורטת למערב רמת השרון; תוכנית אב לשיקום והחייאת העיר התחתית והמעגנה המערבית בחיפה; תוכנית מתאר ומפורטת לרובע בן כ-12,000 יח"ד ומרכז עסקים "דרום גלילות" (רמת השרון – תל אביב); תוכנית לרובע משען ברעננה. ותכנן מבנים רבים ומגוונים למגורים, תעסוקה, משרדים, מבני ציבור ומבנים ייעודיים שונים.