לפני מספר ימים התקשרה אלי אמא שלי ("פמיניסטית אני לא") לומר לי שאפילו אחת הפמיניסטיות ה"מושבעות" ("קיצונית כמוך, מותק"), שהתראיינה לאחת מתוכניות הבוקר, אמרה שלא צריך היה לבחור בציפי רק כי היא אישה, כי לא כל אישה מקדמת נשים וציפי היא "מלכת הדבורים".
"יש פמיניסטיות ריאליות", אמרה אמי, כשהיא מרמזת לכך שעצם נשיותה של ציפי מבלבלת עלי לכאורה את דעתי ואני מתעלמת מכשליה ותכונותיה "הבעייתיות".
למעשה, יש סיכוי סביר שדווקא אני זו שרואה את הדברים באופן ריאלי. ודאי שיותר מאלו שאג'נדת ה"פמיניסטית אני לא" מכתיבה להן פסילה אוטומטית של ציפי כי היא "קרה" (הן מטילות סנקציה חברתית על אישה שמפתחת "תכונה גברית" - בעוד שהן מתעלפות בהתרגשות מגברים שמפתחים את "הצד הנשי" שלהם) או "לא מנוסה" (אבל - להבדיל - חיים רמון, ששירת רגע בצבא בזמן שמצמצנו - זוכה מהן להגנה גורפת, כשהוא מנשק בכפייה חיילת בת 19, פלוס הבונוס הנכסף של הנמכת ההר עבורו, בדרך חזרה לפסגה הפוליטית).
סביר להניח שאני רואה את המציאות ברזולוציה רחבה ומדויקת יותר אף מאותן פמיניסטיות שמצאו הגדרה אחת ויחידה לפמיניזם, שאין בלתה: "אם לא דקלמת את הז'רגון שאנחנו מכתיבות - את מזיקה לנשים".
ובכן, יש הגדרות נוספות למנהיגה פמיניסטית; ציפי לבני היא הביטוי המעשי לתיאוריית ה"פמיניזמים" של בל הוקס: יש כל מיני גישות וזרמים. מה שחשוב הוא המשותף ביניהן: קידום מעמדן של נשים.
לבני, כשרת הקליטה, הגדילה את השתתפותן של נשים בשדרת הניהול של המשרד - עד כדי כך שעברה את הקריטריונים המוקפדים של "אות המעסיק המתקדם", בחסות נשיא המדינה - וזכתה בפרס. היא אישה שקולה, מנהלת עניינית ומשימתית, זהירה, חושבת. כל אלו אינם מבטיחים ומנם הצלחה, אולם יש בתכונות הללו יותר הבטחה מאשר בהיעדרן
אצל מועמדים אחרים שהתמודדו מולה. לבני גם לא נפלה לפחים שטמנו לה,
בהתבטאויות גזעניות-מגדריות שבאו הן להוריד לה את המוטיבציה והן לערער את מעמדה בעיני הציבור. היא אינה מתלהמת ואינה מנהלת פוליטיקת-טוקבקים.
ציפי לבני אינה בקבוצה הפוליטית שאליה אני משייכת את עצמי - לא מדינית ולא חברתית-כלכלית. עם זאת, היא סמל. עצם הימצאותה שם - מעבר לתקרת הזכוכית - מהווה מודל לנשים באשר הן, שיודעות כעת שיש להן שם מקום, אליו הן יכולות לחתור. ציפי סללה להן את הדרך.
תקרת הזכוכית היא תקרה כפולה: פנימית, בהגדרת האופק הפנימי של נשים, וחיצונית - כפי שבאה לידי ביטוי בדה-לגיטימציה שניסו לעשות לה על-רקע נשיותה. היא עשויה, בשני המקרים, משכבה צפופה של גברים. ציפי פרצה לנו צוהר בתקרה הצפופה הזו, אל השמיים. היא הזיזה עבורנו את הגבול.
גם ציפי מבינה את זה, ואת מחויבותה כמודל פורץ דרך לנשים אחרות. הנה,
ציפי מדברת על כך. מה יותר פמיניסטי מזה?
ההצלחה של ציפי היא ההצלחה של כולנו. בואו נעזור לה - משמירה על טוהר המילה בכל הנוגע להתבטאויות נשיות אודותיה, ועד לעזרה מעשית בכל תחום אפשרי.
