הצבא יכול להחליט על פיטורי איש קבע בהתאם לצרכיו. ועדת הערר למשרתי הקבע את דחתה (27.1.13) ערר שהגיש יעקב פיטרמן, נגד אשר שוחרר בתום שבע שנות שירות קבע ראשוני, לאחר שלא נמצא עבורו תפקיד בקבע מובהק, בהתאם להסדר הקבוע בפקודות הצבא לעניין זה.
העורר, אשר שרת ברבנות הצבאית, טען בפני הוועדה כי יש לחייב את צה"ל להותירו בשירות, והוסיף טענות שונות, הן פרוצדורליות והן עקרוניות. בתשובת צה"ל, אשר ניתנה באמצעות הפרקליטות הצבאית, נטען כי ההחלטה על שחרורו של הקצין ברבנות התקבלה כדין ובסבירות, על-פי הפקודות המחייבות.
הוועדה קיבלה את עמדת צה"ל, כאמור, והחליטה לדחות את הערר. במסגרת ההחלטה, הדגישה הוועדה, כי בין משרתי הקבע לצה"ל לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, וכי מערכת היחסים ביניהם מבוססת על פקודות הצבא. עוד הזכירה הוועדה כי עילת השחרור בשל אי-מעבר לקבע מובהק מבוססת בדין ובפסיקת בית המשפט העליון.
עוד הודגש מתחם שיקול-הדעת הרחב של מפקדים בצה"ל. הוועדה קבעה, כי כל עוד הליכי המיון וקבלת ההחלטות בוצעו
בתום לב וללא שיקולים זרים, לא יהיה מקום להתערבות הוועדה בשיקול דעת המפקדים. כמו-כן, בפסק הדין נקבע, כי משרתי הקבע המתגייסים לשירות מודעים ומקבלים כי על שרותם יחולו פקודות הצבא, היכולות להשתנות, כל עוד השינוי עומד במבחן הסבירות והחוקיות.
בצד דחיית הערר, קבעה הוועדה כי העורר ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
