כבר עמדנו כאן על כך שמכשיר התביעה הייצוגית הופך לעיתים לתביעות סרק במקרה הטוב ולסחטנות במקרה הגרוע. תחליטו אתם לאן לשייך את המקרה הבא.
איאן כהן, שיוצג בידי עו"ד שחר זמלר, לא ברר במילים (העברית המשובשת - במקור): "עניינה של התובענה, הינה בגין הונאה משפטית מתוחכמת, רחבת היקף ומתוכננת היטב, בעודה הנתבעת מצליחה 'לסחוט' מיליוני שקלים מאלפי קורבנות חפים מפשע ביודעין ובמסווה, של בעלי זכויות היוצרים ו'או בעל רישיון ייחודי ו/או בעל הזכות לתבוע לבד".
על מה יצא הקצף? כהן טען, כי חברת מראות אימג' מציגה את עצמה בכזב כבעלת זכויות היוצרים בתמונות וכך היא סוחטת מקורבנותיה בין 5,000 ל-15,000 שקל מכל אחד. לדבריו, לא פחות משבעה משרדי עורכי דין פועלים בשמה של מראות אימג' ומטילים את אימתם על בעלי עסקים קטנים, עמותות ואחרים שאין ידם משגת להתמודד בזירה המשפטית, ולכן הם מעדיפים להתפשר ולשלם תמורת הפרת זכויות - שכלל אינן בידיה של מראות אימג'. מי שלא נכנעו לסחיטה, המשיך כהן, סבלו מנזקים לא-ממוניים כגון "אי ודאות, לחץ נפשי והתקפי חרדה".
מראות אימג' טענה שהיא הנציגה בארץ של ענקית התצלומים הבינלאומית גטי, אך למעשה אין לה הסמכה חוקית לתבוע, הוסיף כהן. כל זה נמשך עד שמראות אימג' בחרה להתעסק עם האדם הלא-נכון, הלא הוא כהן עצמו. הלה "חשף את התרמית נשוא תביעה זו, אסף ראיות במשך חודשים רבים" ו"כבר כעת ניתן לומר כי בהתנהלותו של התובע בפרשה זו מגולמת התנהגות אזרחית למופת, מכוחה הוא ראוי ומתאים לשמש כתובע ייצוגי בתביעה זו". וכמה הוא תובע? 46 מיליון שקל.
"תביעה שאין מופרכת ממנה"
מראות אימג' הגיבה, באמצעות עוה"ד נרדה בן-צבי ואורי קסיר, בבקשה למחוק על הסף את התביעה בנימוק שעילותיה אינן נכללות בין אלו שבגינן ניתן להגיש תביעות ייצוגיות. כלומר: לגישתה של מראות אימג', בעוד כהן וזמלר מחפשים ראיות - הם שכחו לבדוק את המצב החוקי. חוץ מזה, המשיכה מראות אימג', אין כל בסיס עובדתי לטענותיו של כהן:
"עסקינן בתביעה שאין יותר מופרכת, אבסורדית ומשוללת יסוד ממנה (ואנו עדינים במילותינו)... הטענה העיקרית של המבקש, לפיה מראות אימג' אינה רשאית לתבוע בישראל את מי שהשתמש ללא רשות וללא הסכמה ביצירות, ואשר עליה נסמכת כל כולה של בקשת האישור, הינה לא יותר מאשר עורבא פרח". ומדוע? משום שמראות אימג' קיבלה מגטי את הרישיון הייחודי להגיש תביעות בישראל על הפרת זכויותיה של גטי ב-80 מיליון הצילומים וב-50,000 שעות הסרטים שבידיה.
בדיון (4.2.13) בפני שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
ענת ברון, טען זמלר שהוא וכהן עלו על סיפור ענק: "מדובר פה במקרה של הונאה משפטית מאוד מתוחכמת שעד היום נפלו בה רוב עורכי הדין בישראל והרבה שופטים גם". בן-צבי ציינה בתשובתה, כי טענתו המרכזית של כהן כבר נדחתה בידי השופטת
חנה ינון, שדנה בתביעתה של מראות אימג' נגדו. וכיצד הסביר זמלר את העובדה שלא גילה פרט מהותי זה לבית המשפט המחוזי? "אני לא רואה צורך כל הזמן למלא את בית המשפט במסמכים. אמרתי לה שהחלטתה היא טעות נוראית".
"שימוש לרעה בהליכי משפט"
ברון אמרה מה שאמרה, הדברים לא נכתבו בפרוטוקול, אך אחריהם נשמע זמלר שונה לגמרי: "לאחר ששמעתי את דברי בית המשפט והתייעצתי עם מרשי, חרף השליחות האזרחית שהמבקש בטוח שקיים פה, הוא מעוניין להסתלק מבקשת האישור בכפוף לכך שלא ייפסקו הוצאות".
בן-צבי הסכימה גם היא, אך ציינה שהיא עושה זאת בלב כבד, "משום שאין לי ספק שנעשה כאן שימוש לרעה בהליכי משפט ונגרמה פגיעה קשה מאוד בלקוחות שלי. חברי ומרשו תחת כל עץ רענן התראיינו וטענו והטיחו האשמות מאוד כבדות, כפי שחברי טען באולם זה, על הונאה רחבת היקף. יש כאן אנשים שנפגעו מעניין זה קשות ואף ספגו עלות מאוד נכבדה על-מנת להגיש את הבקשה לסילוק על הסף".
ברון פסקה בקצרה: "על פניו אין עילת תביעה למבקש. משכך, וגם משום שנראה שבכל מקרה התובענה אינה ראויה להתברר כייצוגית, אני מאשרת את הסתלקות המבקש מבקשת האישור, ללא צו להוצאות". ואנחנו שואלים: בלא הוצאות - מה ירתיע את התובע הבא שינסה להגיש תביעה דומה?
