פרטים אישיים
נשוי לד"ר אורלי רומנו, אפידמיולוגית במקצועה. לזוג שלושה ילדים. תושב רמת גן.
מידע אישי כללי
נולד וגדל ברמת גן. האמצעי מבין שלושת ילדי המשפחה. בן להורים ילידי עירק אשר עבדו שניהם במערכת הבנקאית. אמו עבדה כפקידת השקעות ואילו אביו שימש בין היתר כסמנכ"ל בנק לאומי. את לימודיו עשה בבית הספר יהלום ובתיכון אהל שם ברמת גן. בשנת 1988 התגייס לצה"ל, את שירותו הצבאי עשה בחטיבת המחקר של אגף המודיעין.
פרטי השכלה
בשנת 1994 סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון בחשבונאות וכלכלה מאוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2002 סיים לימודי דוקטורט בכלכלה (במסלול ישיר לדוקטורט) באוניברסיטת בר-אילן. בוגר לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.
ניסיון בעבודה
ראשית דרכו המקצועית
עם שחרורו מצה"ל בשנת 1991 החל בלימודי כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1994, לאחר קבלת התואר, החל לעבוד כמנהל המחלקה המקצועית-כלכלית במשרד עו"ד ורו"ח שלמה נס, זאת במסגרת תקופת ההתמחות הנדרשת מרואה חשבון. במקביל שימש כמרצה לחשבונאות ולמימון במכללת רמת גן (בשנים 1996-1994). בשנת 1995 החל לשמש כמרצה לחשבונאות גם במכללה למנהל בתל אביב ובקריה האקדמית אונו.
בשנת 1996, בהיותו בן 26 בלבד, מונה לכהן כראש התחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה. בתפקיד זה הופקד על הקמת אגף כלכלי מקצועי במשרד, ועסק בייעוץ כלכלי השוטף לראש הממשלה דאז בנימין נתניהו. זליכה נמנה עם בעלי התפקיד אשר גיבשו וקידמו את מדיניות ההפרטה של ממשלת נתניהו, אשר באה לידי ביטוי בין היתר בהפרטה נרחבת של חברות ממשלתיות. כמו-כן היה מעורב בגיבוש המדיניות לעידוד ההשקעות הזרות. במסגרת תפקידו זה נחשד בזיוף מסמכים שהוגשו לדיון הממשלה בנושא תקציב רשות השידור לשנת 1997. לאחר חקירה בנושא המליצה המשטרה להעמידו לדין, אולם פרקליטת המדינה החליטה לסגור את התיק.
מנהל ואיש כספים
בשנת 1998 סיים זליכה את תפקידו במשרד ראש הממשלה ועזב את השירות הציבורי. זמן קצר לאחר מכן מונה לכהן כראש החוג לחשבונאות בפקולטה למנהל עסקים, בקריה האקדמית אונו. במקביל התמנה לראש האגף לתכנון עסקי ואסטרטגיה בזכיינית הסלולר פרטנר (שהוקמה רק שנה לפני כן) והיה מבכירי צוות ההקמה של החברה. בתפקידו היה אחראי על ניתוח הסביבה העסקית והשיווקית של החברה. כמו-כן נמנה עם האחראים המרכזיים על הנפקת החברה בשוק ההון האמריקני באוקטובר 1999. כמו-כן היה אחראי גם על תוכניות הפיתוח העסקי והתוכנית האסטרטגית הרב-שנתית, גיבוש אסטרטגיית החברה לקראת פתיחת שוק התקשורת המקומית לתחרות ובכלל זה בחינת מיזם הקמת מערכת תקשורת פנים ארצית בטכנולוגית LMDS וכניסה לתחומי התוכן וה-ISP - במסגרתו יזם את כניסת החברה לשוק.
בשנים 2002-2000 שימש סמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי בתבל טלקום, חברת התקשורת של תאגיד הכבלים המתמזג במסגרת זו, היה אחראי על התוכניות העסקית והאסטרטגית של החברה, תוכנית גיוס ההון וההשקעות, תוכניות הפיתוח העסקי ובכלל זה עם ספקי תכנים וטכנולוגיות, המו"מ עם מפעילי תקשורת אחרים ונושאי אסדרה.
בשנים 2003-2002 שימש כסמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי בחברת "דרך ארץ", בעלת הזיכיון לבניית כביש 6, כביש האגרה הראשון בישראל. במסגרת התפקיד היה אחראי על תקציב החברה ודוחותיה הכספיים, ניהול ובקרת סיכונים, ניהול הרזרבות הפיננסיות, פיקוח ובקרה כספיים על פעילות קבלני המשנה, גיוסי הון, בקרת הלוואות, מכרזים וחוזים, תביעות, ביטוחים וכן מיזמים חדשים ושותפויות עסקיות. במקביל החל לכהן כחבר דירקטוריון בתי הזיקוק לנפט (2003-2002).
החשב הכללי
בשנת 2003 שב זליכה לשירות הציבורי כאשר גויס על-ידי שר האוצר דאז בנימין נתניהו לכהן כחשב הכללי. תפקיד החשב הכללי הוא אחד המרכזיים ובעלי הכוח בפעולת ממשרדי הממשלה השונים, בהיותו מופקד ניהול כלל נכסי המדינה וכן עוסק בפיקוח ואישור כלל הוצאות התקציב המתבצעות על-ידי משרדי הממשלה (עסקות רכש, מכרזים וכדומה). במסגרת תפקידו היה זליכה שותף לגיבוש המדיניות אותה הוביל נתניהו כשר אוצר אשר כללה הפרטת נכס מדינה וקיצוץ תקציבי נרחב במרכזו עמד קיצוץ דרסטי בקצבאות הרווחה שהעבירה המדינה לזכאים.
בתולדות ממלאי תפקיד זה נרשם זליכה ללא ספק כמי אשר פעולותיו זכו להד הציבורי-תקשורתי הרב ביותר, בעיקר בשל שורה ארוכה של עימותים ומאבקים בהם היה מעורב מול דמויות פוליטיות, גורמים מקצועיים במשרדי הממשלה (בהם גם משרד האוצר עצמו) כן חברות ואנשי עסקים במגזר הפרטי. על-פי עדותו של זליכה עימותים אלו נולדו בשל התעקשותו על קיום כללי מנהל תקין וטוהר מידות. יריביו מנגד גרסו כי דבקותו בכללי הביורוקרטיה מעכבת ופוגעת בפעולת משרדי הממשלה באופן החורג ממסגרת תפקידו של פקיד מדינה ונובעת בין היתר משיקולי אגו ותאוות פרסום.
בתפקידו כחשב הכללי היה זליכה מעורב במספר מהלכי הפרטה משמעותיים שהובילה הממשלה. כך היה מעורב במכירת מניות בנק דיסקונט ומניות בנק לאומי (השליטה בבנקים עברה לידי המדינה בעקבות משבר מניות הבנקים בשנות ה-80). סביב הפרטת בנק לאומי פנה זליכה למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס וטען בפניו כי אהוד אולמרט (אשר החליף את נתניהו כשר האוצר בשנת 2005), התערב באופן לא תקין במכרז המכירה על-מנת להטות את תוצאותיו לטובת פרנק לואי (בעל הון אוסטרלי ומקורבו של אולמרט). עדותו הובילה לחקירה משטרתית נגד אולמרט (אז ראש הממשלה) ובשנת 2008 החליטה פרקליטות המדינה על סגירת התיק נגד אולמרט. סביב מעורבותו בפרשה זכה זליכה לאיומים על חייו ועל חיי משפחתו ולתקופה מסוימת זכה לאבטחה צמודה.
בשנת 2007 הודיע לו שר האוצר דאז רוני בר-און על החלטתו שלא להאריך את כהונתו כחשב הכללי מעבר לארבע שנים. זמן קצר לאחר מכן הוציא מבקר המדינה צו המורה על השארתו של זליכה בתפקיד במסגרת ההגנה המוענקת לחופשי שחיתויות. בנובמבר 2007 הודיע זליכה על התפטרותו. בשנת 2008 פרסם ספר בשם "הגווארדיה השחורה - כל מה שאסור לדעת על שוד הקופה הציבורית" בו תיאר מנקודת מבטו את כהונתו כחשב הכללי.
חזרה למגזר הפרטי
לאחר התפטרותו שב זליכה לתפקיד ראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו ובשנת 2010 מונה למשרת פרופסור במוסד זה. מכהן כיום כראש בית הספר לראיית חשבון וניהול כספים בקריה האקדמית אונו. במקביל לפעילותו האקדמית עוסק זליכה בבוררות וייעוץ לחברות וגופים שונים, ביניהם: הסתדרות המורים, ועד עובדי רשת מגה, ועד עובדי חברת ארקיע, ועד עובדי רשות האוכלוסין ועוד. כמו-כן שימש כיועץ ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן.
בשנת 2015 השתתף בסדרה דוקומנטרית כלכלית בשם "מגש הכסף" אשר עסקה בכשלים שונים בכלכלה הישראלית. בפרק השני משלושה, העלה בפני הצופים את טענותיו על שליטתם של כמה מונופולים במשק הישראלי וניצול מעמד הביניים. הסדרה זכתה להד ציבורי נרחב והעצימה את דימויו הציבורי-תקשורת כאחד המומחים הכלכליים בישראל וכבעל עמדות חברתיות.
בשנת 2015 פרסם זליכה ספר בשם "ארבע-מאות המלקות וסרטים אחרים: על מנהיגות, ערכים, אתיקה ואסתטיקה בקולנוע של המאה העשרים".
ועדות ציבוריות וממשלתיות
בזכות תפקידיו בשירות המדינה, פעילותו האקדמית והמוניטין לו הוא זוכה כאיש מקצוע בעל אתיקה, שימש זליכה כחבר במספר לא מבוטל של ועדות ציבוריות וממשלתיות אשר עסקו בנושאים כלכליים. בין הוועדות בהן כיהן: ועדה להפרטת אל על (1997), ועדה לרפורמה ביצוא החקלאי (1997), ועדה להפרטת הדיור הציבורי (1998), ועדה לבחינת מדיניות הסיוע בתחום הדיור והמשכנתאות (1998), ועדה להגברת התחרותיות בענף הרכב (2011), ועדה לבדיקת המבנה הניהולי בכדורגל הישראלי (2012), ועדה לבחינת קצבאות הנכים (2017).
