שופטת בית משפט השלום בירושלים,
אילתה זיסקינד, נקטה (יום ג', 19.3.13) בצעד נדיר וחייבה בהוצאות שתי נאשמות ואת סניגורן, בשל התנהגות פרועה ומזלזלת לאורך הדיונים בעניינן של השתיים.
יפעת אלקובי ומירב מלמד מן היישוב היהודי בחברון הורשעו בהסגת גבול, לאחר שנכנסו לחלקה שבבעלות פלשתיני בתל רומיידה, הקניטו אותו והשליכו לעברו אבנים. את רוב גזר הדין (שבעה חודשי מאסר על תנאי לכל אחת) מקדישה זיסקינד לתיאור התנהגותם של אלקובי, מלמד ועו"ד אשר אוחיון.
לדברי זיסקינד, אלקובי ומלמד לא התייצבו לחלק ניכר מן הדיונים או שהגיעו באיחור ניכר, תוך שאוחיון נותן גיבוי להתנהגותן. השתיים התפללו במהלך הדיונים או גיחכו, התלוצצו ביניהן והפריעו בשיחותיהן עד כדי כך שזיסקינד ציינה בפרוטוקול: "זה ממש נהפך למשפט בידור של צחוקים בלי סוף". במקום שאוחיון יעיר להן, מציינת זיסקינד, הוא טען שמרשותיו מתייעצות לגבי האישום.
לאוחיון עצמו מקדישה זיסקינד פרק נפרד. לדבריה, הוא לא התכונן כראוי לדיונים ולא צילם את כל חומר החקירה, וכך גרם לבזבוז זמן רב בשל התנגדויות שנבעו מאי-הכרת החומר. אוחיון התפרץ והתלהם בצורה קשה וממושכת, בהתנהגות שיש בה משום ביזיון - אומרת זיסקינד. הוא הציג שאלות מטעות לעדי התביעה, ניסה לקחת מסמך מידי המתלונן וכך הפריע לעדותו, העליב עדים, הכביר במלל פוליטי והירבה להתווכח ולהתנצח עם זיסקינד.
אוחיון הפריע לכל אורך הדיון, ממשיכה זיסקינד, והטיח עלבונות גם בתובעת. הוא אף דרש מזיסקינד לפסול את עצמה, בטענת כזב לפיה היא ראתה הצבעה של עד אחת הנאשמות - הצבעה שאיש מלבדו לא ראה. את זאת הוא עשה "בהטחת צעקות רמות, בשתלטנות כוחנית ולא נסבלת על הדיון, טפילת אמירות שווא על התובעת, על המתורגמן, על בית המשפט, תוך השלטת מתח רב בדיונים ובזבוז משווע של זמן שיפוטי יקר ובזבוז כספי ציבור".
לדברי זיסקינד, היא התרתה באוחיון שוב ושוב ואף הזהירה שתחייב אותו בהוצאות, אך הדבר לא הועיל. הוא עשה באולם כבתוך שלו, תוך ניצול קולו הרם והאיפוק שנהגה זיסקינד - המעירה בדיעבר שהיה שלא במקומו. הוא קטע את מרשתו בעדותה, נתן תשובה במקומה, הלחיץ את המתורגמן ומנע ממנו לבצע את עבודתו. הפרעותיו של אוחיון חרגו מכל קנה מידה ופגעו ביכולתם של העדים לענות לשאלות.
זיסקינד חייבה את אוחיון בתשלום הוצאות בסך 3,500 שקל לאוצר המדינה, ואת אלקובי ומילר - בתשלום 1,500 שקל כל אחת. את המדינה ייצג עו"ד מוטי בניטה (אם כי זיסקינד מתייחסת בדבריה לתובעת).