שמאי רשאי לקבל בונוס בגין הצלחה בעקבות חוות דעתו, והדבר אינו מהווה סתירה לכללי האתיקה המחייבים אותו לפעול בצורה אובייקטיבית ותוך אי-תלות. כך קובעת (7.3.13) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, חנה פלינר.
השמאי הוותיק
יוסף זרניצקי נשכר בידי שמואל זולדן, להעריך את שוויים של מגרשים בצומת רעננה צפון. על אחד מהם פעלה תחנת דלק, הוא הופקע לצורך בניית מחלף והרשויות הציעו לבעליו שני מגרשים כפיצוי. זרניצקי הכין שומה של שווי תחנת הדלק לצורך המו"מ. שכרו נקבע על 12,000 דולר עם מסירת חוות הדעת, ועוד 12,000 דולר או 2% מן ההפרש בין שווי המגרשים שהוצעו לזולדן לבין הפיצוי שיקבל בפועל (הגבוה מביניהם).
זולדן שילם את שכר הטירחה, אך טען שקבלת בונוס היא בלתי חוקית ולכן אין לחייבו לשלם אותו. בשל כך הגיש נגדו זרניצקי תביעה בסך 500,000 שקל - בגין הפער לגישתו בין שווי המגרשים לבין הפיצוי ששולם.
פלינר קובעת תחילה, כי אין מניעה ששמאי יקבל בונוס לפי הצלחה, שכן אין מקום להחיל עליו את הרציונל בכללי האתיקה, שמטרתו להבטיח את האובייקטיביות של השמאי. גם אם הייתה סוברת אחרת, מוסיפה פלינר, עדיין מדובר בחוזה שהוא אולי עבירה אתית - אך ככזה אין הוא בלתי חוקי ולכן יש לקיימו. זולדן חתם על החוזה מרצונו ולפיכך יש לחייב אותו לקיימו.
הצדדים נחלקו גם בשאלת ההפרש ממנו ייגזר הבונוס, וכל אחד מהם הגיש לבית המשפט חוות דעת של שמאי מטעמו בנוגע לשווי המגרשים שהוצעו לזולדן. אהרון בוץ, מטעמו של זרניצקי, העריך את שוויים ב-1.7 מיליון דולר; אהרון פרידמן, מטעמו של זולדן, העריך אותם ב-8.5-7.5 מיליון דולר. שחר מדינה, אשר מונה כשמאי מטעם בית המשפט, קבע ששוויים הוא 2.8 מיליון דולר.
בהתאם לכך, חייבה פלינר את זולדן לשלם לזרניצקי 50,000 דולר לפי השער היציג באוקטובר 2006, ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה; סכום זה מוערך ב-250,000 שקל. כן חויב זולדן בתשלום שכר טירחה והוצאות בסך 62,500 שקל. זרניצקי יוצג בידי משרד גילת-ברק, וזולדן - בידי משרדו של פרופ'
יובל לוי.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
