בנק הפועלים נושא באחריות לכך שמטפלת של קשישה ניצולת שואה הצליחה לגנוב 1.9 מיליון שקל מחשבונה של הקשישה. כך קובע (יום ג', 2.4.13) בית המשפט המחוזי בתל אביב.
השופטת
יהודית שבח קיבלה את ערעורו של עו"ד חיים שפיגל, מנהל עזבונה של שפרינצה שכטר, על דחיית תביעתו נגד הבנק. שכטר נפטרה בשנת 2003, בהיותה אלמנה ערירית בת 83. בשנתיים האחרונות לחייה היא נעזרה במטפלת סופיה מייזלין, אשר כאמור גנבה בצורה שיטתית את חסכונותיה של שכטר.
בית משפט השלום בתל אביב קבע, כי ה
רשלנות שאיפשרה את הגניבה הייתה דווקא מצד אחיינה של שכטר ועורך דינה. ואולם, שבח אומרת שהשניים לא היו צד להליך שהתנהל בבית משפט השלום ולכן לא ניתן היה להטיל עליהם אחריות. עוד היא קובעת, כי האחיין ועורך הדין יכלו לכל היותר לחשוד שמשהו בלתי תקין מתחולל, אך לא הייתה להם כל דרך לבדוק זאת - בעוד בפני הבנק היו ראיות רבות לכך.
שבח מצביעה על שורה ארוכה של סימני אזהרה: עורך הדין והאחיין הודיעו לבנק שמצבה הנפשי של שכטר מידרדר; אחרי שנים בהן לא הייתה כמעט כל פעילות בחשבון, החלו בבת אחת להימשך ממנו סכומים ניכרים; למרות שקיימת בבנק הוראה לבדוק כל משיכה מעל 50,000 שקל, הדבר לא נעשה וכך יכלה מייזלין למשוך סכומים ניכרים עבור עצמה ובני משפחתה; הבנק ידע שמדובר בחשבונה של פנסיונרית בת 82 והתעלם מהאופי החריג של הפעולות; איש מעובדי הבנק לא חשב להתקשר לשכטר ולבדוק את המתרחש; הבנק לא ראה כל חריג בכך שאישה כה מבוגרת מושכת לכאורה מאות אלפי שקלים לטובת חברת בנייה. שבח מסכמת: "פנסי האזהרה הבהבו, הפעמונים צלצלו, אך המשיבים עצמו את עיניהם מראות ואטמו את אוזניהם משמוע".
עוד מדגישה שבח, כי חקירה קלה שבקלות הייתה מביאה את בנק הפועלים לגלות את הגניבה. הבנק ידע מיהו אחיינה של שכטר ויכול היה לברר עימו, למשל, האם דודתו רוכשת דירה. שיחת טלפון לשכטר הייתה מגלה את מצבה הנפשי ומחייבת את הבנק לעצור את המשיכות ולפנות למחלקה המשפטית שלו. נציגה של הבנק אומנם התקשרה לשכטר, אך מייזלין היא זו שענתה לטלפון ואישרה את המשיכות; הבנק נתן לחתול לשמור על השמנת, אומרת שבח.
שבח חייבה את הבנק להשיג לעיזבון 1.9 מיליון שקל, בתוספת ריבית והצמדה משנת 2002. כמו-כן חויב הבנק בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל. השופטים
שאול שוחט ו
יצחק ענבר הסכימו עם שבח. את העיזבון ייצג עו"ד דוד גדנסקי, ואת בנק הפועלים - עו"ד עינן שחר.
