מנהל הכספים של הולילנד, רו"ח אלי חסון, אישר בחקירתו במשטרה, כי היה הסכם בין שמואל דכנר להלל צ'רני לגבי איפוס יתרת חובו של דכנר לחברה בסוף 1999. ההלוואות עמדו על 8.9 מיליון שקל, ולטענת המדינה הן היו כסות לתשלומי השוחד. לטענת ההגנה, מדובר במסמך מזויף.

מדובר במסמך בכתב ידו של דכנר, עליו מופיעות חתימותיהם שלו ושל צ'רני, והנושא את התאריך 14.12.99. נאמר בו, כי חשבונו של דכנר בהולילנד יזוכה, וכי כנגד זאת יחויב חשבונו של צ'רני או חשבונה של משפחתו, תוך שהולילנד תשא בעלויות המס של המהלך. דכנר כתב במפורש, כי מדובר בכיסוי תשלומיו לגורמים שונים, אשר הסתכמו ב-15-10 מיליון שקל. דכנר ציין את אותם גורמים בראשי תיבות: א"א (אהוד אולמרט), מ"ח (מתי חותה), א"ל (אורי לופוליאנסקי), בצ"ק (בן-ציון קריגר) "ועוד".

חסון אישר במשטרה שפעל לפי הסכם זה, ורק אמר שאינו בטוח האם ראה את המסמך בזמן אמת. לדברי התובע, עו"ד ירון גולומב, תגובותיו של חסון במשטרה - וגם העובדה שלא הכחיש את קיומו של שוחד - תומכות באותנטיות של המסמך. השופט דוד רוזן אמר, כי הוא נוטה להאמין שחסון לא יכול היה לראות את המסמך; "גם התביעה נוטה לכך, אם כי הם לא יודו בזה. אבל כתובים פה דברים איומים, ואתה הבנת את זה. אתה לא היית עד ניטראלי, המשטרה ראתה בכך שותף של צ'רני. כשאתה רואה כזה מסמך, למה אתה לא צועק: 'רמאות אחת גדולה'? אתה אומר: תראו, זה לא בדיוק".

חסון: "באמת צעקתי ואמרתי. הם השפילו אותי, העבירו אותי אזוק ידיים ורגליים בין בנייני יאח"ה. בפעם הראשונה שהציגו את זה בפני, אמרתי שזה מכתב מפוברק, והם אמרו לי שהלל כבר הודה". רוזן: "מאיפה ידעת שזה מפוברק?". חסון: "אמרתי שמעולם לא ראיתי את זה, אמרו לי שזה נמצא אצלי במשרד". גולומב הכחיש את דבריו של חסון בנוגע לחקירתו. רוזן המשיך: "אתה לא בא ואומר 'זה קשקוש אחד מוחלט'". חסון: "אין לי תשובה למה לא אמרתי. הייתי במצב כזה". רוזן: "לא אמרת שזה מפוברק וגם לא יכולת לדעת את זה".

בהמשך חקירתו במשטרה אמר חסון, כי המסמך מעיד על עבירה אך חלה עליה התיישנות. הוא הסביר בעדותו, כי היה זה ביום השני של מעצרו, וכי ייתכן שדבריו היו תוצאה של תשישותו ומצבו. עם זאת, חסון אמר עוד בחקירתו, כי לא ידע על תשלומים לצדדים שלישיים, וכי את כל התשלומים לדכנר ביצע בצ'קים כנגד חשבוניות.

בהמשך הדיון הוצגו צ'קים שנתן דכנר במהלך שנת 1998 לפרעון למעלה מ-2 מיליון שקל מתוך חובותיו להולילנד. ואולם, לטענת התביעה כמעט כולם חזרו, כנגד הצ'ק שנפרע קיבל דכנר צ'ק מהולילנד, כך שלמעשה הוא לא פרע את החובות. חסון לא ידע להסביר מדוע חולקו ההלוואות בין ארבעה כרטיסים בהנהלת החשבונות של החברה.