אב שהתנכר לבתו במשך 12 שנים ביקש להכריז עליה כמורדת ולהפסיק את תשלום מזונותיה, לאחר שסירבה להיפגש עימו. שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, נפתלי שילה, דחה (5.4.13) את הבקשה.

בני הזוג נישאו בשנת 1996, בתם נולדה בינואר 1998 והם נפרדו בספטמבר של אותה שנה. המפגש האחרון בין האב לבתו היה בדצמבר 1999, והם נפסקו לאחר שהאב סירב לקיימם במרכז הקשר. מאז לא היה האב בקשר כלשהו עם הבת, עד שבמאי 2011 - בעיצומו של הליך כספי בין ההורים - ביקש בא-כוחו לחדש את המפגשים.

ההורים לא הגיעו להסכמה על מתכונת המפגשים, ולאור זאת ביקש האב מבית המשפט לקבוע שבתו היא מרדנית ולהפסיק את תשלום המזונות - 2,700 שקל בחודש. בעקבות הסכמה בין ההורים, התקיימו אשתקד שני מפגשים בין האב לבתו, אשר היו מלווים ברגשות מרים וקשים מצד הבת בשל הניתוק הממושך והתעלמותו של האב אפילו מהגיעה למצוות. לאחר המפגש השני, בספטמבר 2012, הודיעה הבת שאינה מוכנה לפגוש שוב את אביה.

שילה אומר, כי האב לא הביא אפילו בדל ראיה שתתמוך בטענתו לפיה במשך השנים ניסה ליצור קשר עם בתו. הוא גם דוחה את טענת האב, לפיה ציפה שגרושתו תינשא בשנית (מה שלא התרחש) וכך תהיה לבתו "דמות אב". על השאלות הקשות שהציגה הבת לאביה בפגישתם הראשונה, אומר שילה:

"אין הצדקה שהאב יבוא בטרוניה על השאלות שהעלתה הקטינה בפניו. היה עליו להכיל אותה ולהתחשב בה, לאור העובדה כי היא הייתה בוודאי פגועה מאוד מהנתק המתמשך. לא ניתן לבוא בביקורת כלפי הקטינה משהיא הרגישה כך במפגש הראשון, לאחר נתק של שנים כה רבות, כאשר היא כלל לא הכירה את אביה... התסכול והכאב של הקטינה ברורים ומצופה היה מהאב להתעלות ולהבין כי חלק נכבד ומרכזי מהמצב שנוצר רובץ לפתחו, עקב התעלמותו רבת השנים מבתו".

שילה קובע: "העובדה שהקטינה, שהיא כיום כבר בת חמש עשרה, לא מעוניינת בקשר עם אביה והיא מרגישה פגועה, אינה צריכה להיזקף לחובתה. החובה לדאוג לקשר במהלך השנים הייתה מוטלת על האב ומחדליו גרמו למצב שנוצר. לא ניתן לומר כלל וכלל כי קיימת אשמה מצד הקטינה למצב שנוצר ולא ניתן לומר כי קיימת הסתה מצד אימה". האב, אשר יוצג בידי עו"ד מירב כהן, חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את האם ייצגה עו"ד טלי אלמן.