הממונה על הנכסים בעיריית ירושלים, קובי סדן, סבר שהעירייה יכולה לקבל בתב"ע ו' של
הולילנד, בה נכללו 220 יחידות דיור, יותר מאשר 1,000 מ"ר לצורכי ציבור ולכן ניסה לשפר עמדות בהמשך המו"מ עם היזמים. כך העיד (יום ה', 11.4.13) סדן במשפט הולילנד.
לאחר מכן, סיפר סדן, התלונן עליו עו"ד שלום זינגר, שעבד עם שמואל דכנר, כאילו לא ניתן להשיג אותו. מהנדס העיר,
אורי שטרית, הביא את הדברים לידיעת הממונים על סדן, מה שגרם לו להרגיש ש"שהיה איזשהו לחץ כזה, בלתי סביר ולא-מוסבר".
בחקירה הנגדית הוסיף סדן: "החישוקים הראשונים שהיו מנעו את האפשרות להשיג תוצאה טובה יותר לעירייה. כאשר מהנדס העיר, שהוא בהחלט סמכות בעירייה, יושב עם היזמים לבד, בלי גורמים אחרים רלוונטיים, ומסכם דברים - קשה להפוך את הדברים על פניהם, וכמו שאמרתי קודם, הדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא למקסם את התועלות של העירייה במסגרת שהותוותה אצל מהנדס העיר. לפיכך אני מרשה לעצמי לומר שאם אני הייתי מצליח, מתוך ניסיון בפרויקטים אחרים, התוצאה יכלה להיות אחרת".
במאי 2005 פנה
אברהם פיינר, חבר מועצת העיר ואחד הנאשמים בתיק, לגזבר העירייה, אלי זיטוק, וביקש ממנו לבדוק מספר עניינים הקשורים לפרויקט הולילנד. לדברי סדן, לפיינר לא היה שום קשר למחלקת הנכסים.
סדן סיפר גם על פנייה של
אלי שמחיוף, גם הוא מהנאשמים בפרשה ומי שהיה מחזיק תיקי הגזברות והנכסים במועצת העיר. לדבריו, שמחיוף ביקש לקדם את החזרת הווילה הנמצאת בשטח הולילנד לידי היזמים, לאחר שנועדה לשמש כמעונות יום. באותה פגישה השתתף גם
מאיר רבין, ולדברי סדן שמחיוף אמר לו שרבין מקדם את נושא הווילה וש"פרנסתו תלויה בהצלחת העסקה".
לדבריו, "שמחיוף התעניין במהלך הדברים. לא זוכר שהיה איזשהו לחץ או משהו כזה, לזרז, אבל בהחלט, הוא הזכיר את זה, שפרנסתו של רבין תלויה במימוש העסקה הזו". סדן אמר ששמחיוף פנה אליו מספר פעמים בנושא, וכי מאוחר יותר שוחח עימו בנושא גם
יעקב אפרתי - שהיה בעבר מנכ"ל עיריית ירושלים.
